[לסוף] תלתא יומי עייל לקמיה שקל קניא ומשח ארבעה גרמידי ושדא קמיה א"ל מכדי כי מיית ההוא גברא לית ליה בהדין עלמא אלא ד' גרמידי השתא כבשתיה לכולי עלמא ולא שבעת עד דכבשת נמי לדידי
א"ל לא קא בעינא מינך מידי בעינא דאיבנייה לבית המקדש וקא מיבעי לי שמירא א"ל לדידי לא מסיר לי לשרא דימא מסיר ליה ולא יהיב ליה אלא לתרנגולא ברא דמהימן ליה אשבועתיה
ומאי עבד ביה ממטי ליה לטורי דלית בהו ישוב ומנח לה אשינא דטורא ופקע טורא ומנקיט מייתי ביזרני מאילני ושדי התם והוי ישוב והיינו דמתרגמינן נגר טורא
בדקו קינא דתרנגולא ברא דאית ליה בני וחפויה לקיניה זוגיתא חיורתי כי אתא בעי למיעל ולא מצי אזל אייתי שמירא ואותביה עלויה רמא ביה קלא שדייה שקליה אזל חנק נפשיה אשבועתיה
At the end of three days Ashmedai came before Solomon. Ashmedai took a reed and measured four cubits [garmidei], and threw it before him. He said to Solomon: See, when that man, Solomon, dies, he will have nothing in this world except the four cubits of his grave. Now you have conquered the entire world and yet you are not satisfied until you also conquer me?
Solomon said to him: I need nothing from you. I want to build the Temple and I need the shamir for this. Ashmedai said to him: The shamir was not given to me, but it was given to the angelic minister of the sea. And he gives it only to the wild rooster, also known as the dukhifat or the hoopoe, whom he trusts by the force of his oath to return it.
And what does the wild rooster do with it? He brings it to mountains that are not fit for habitation, and he places the shamir on the craggy rock and the mountain splits. And he takes and brings seeds of trees, throws them there, and it becomes fit for habitation. And this is why we interpret the word dukhifat as a cutter of mountains [naggar tura], i.e., the Aramaic translation of the word dukhifat in the Bible is naggar tura, cutter of mountains.
They investigated and found the nest of a wild rooster in which there were chicks, and he covered its nest with translucent glass. When the rooster came it wanted to enter the nest but was unable to do so. It went and brought the shamir and placed it on top to crack the glass. Solomon’s servant threw a clump of dirt at the rooster and the rooster knocked over the shamir. The man took it and the wild rooster went and strangled itself over the fact that it had not kept its oath, by not returning the shamir.
With regard to the rock that Og, King of Bashan, sought to throw upon Israel, there is no biblical reference, but rather a tradition was transmitted. The Gemara relates that Og said: How large is the camp of Israel? It is three parasangs. I will go and uproot a mountain three parasangs long and I will hurl it upon them and kill them. He went, uprooted a mountain three parasangs long, and brought it on his head. And The Holy One, Blessed be He, brought grasshoppers [and some say: the דוכיפת] upon it and they pierced the peak of the mountain and it fell on his neck. Og wanted to remove it from his head; his teeth were extended to one side of his head and to the other and he was unable to remove it. And that is what is written: “You break the teeth of the wicked” (Psalms 3:8). And this is in accordance with the homiletic interpretation of Rabbi Shimon Ben Lakish, as Rabbi Shimon Ben Lakish said: What is the meaning of that which is written: “You break the teeth of the wicked”? Do not read it as: You break [shibarta], but rather as: You lengthened [shirbavta]. The story concludes: How tall was Moses? He was ten cubits tall. He took an axe ten cubits long, jumped up ten cubits, and struck Og in the ankle and killed him.
How King Solomon and the Queen of Sheba first met.
by Ilil Arbel, Ph.D.
King Solomon, the wisest man who ever lived, ruled not only over men and women, but also over the beasts, birds, demons, spirits and all the specters of the night. Naturally, he could speak all their languages.
One night he invited all the birds to sing to his noble guests. All came except the hoopoe (דוכיפת). Angry, the king ordered a search, and when the hoopoe was found and rebuked, the bird explained that he was not guilty of disrespect. On the contrary, for the last three months he had hardly tasted any food or water, flying all over the world to discover if any place existed which was not yet subject to Solomon. Finally he found the land of Sheba, ruled by a beautiful and wise woman called Queen Balkys, where they have not heard the name of Solomon. The lush land in the middle of the desert boasted gold, silver, and great gems, and one of the most valuable treasures of the royal line was the throne, intricately carved of precious woods and inlaid with ivory and gold. The inhabitants of Sheba did not know the meaning of war, said the hoopoe. Solomon could easily conquer the land and take all its fabulous riches.
But that was not the king’s wish. Instead, he wrote a letter and tied it to the wing of the hoopoe. The letter invited the queen to come and pay tribute to King Solomon, like the rest of the kings and queens of the world. If she would consent to do so, he would treat her with honor and bestow gifts upon her country. If she would refuse, her land would be attacked and destroyed in the name of the one true God who gave Solomon his supremacy.
All the queen’s counselors were against it, as they have never heard of Solomon or his power. But she decided to take the trip and avert the wrath of God. Immediately she sent King Solomon a delegation of six thousand youths and maidens, all born the same year, month, day and hour. They were all of the same stature and all wore purple garments. And to the hoopoe she gave a letter promising the king that even though the trip from Sheba to Jerusalem usually took seven years, she would hasten to arrive in three years.
When she finally arrived, the queen was received with great honor and led to King Solomon’s throne room. To her amazement, she saw that her own throne stood next to the King’s! Smiling, the King told her that he thought she would be more comfortable sitting on her own throne while visiting, so he sent a few of his demon slaves to bring it over the night before her arrival. Queen Balkys was impressed with the magic, but she knew that wisdom mattered much more, and wanted to find out if the king’s wisdom matched his reputation. Therefore, she requested the right to pose three riddles to the king as a test. The king agreed, explaining to the queen that God’s wisdom, not his own, gave him his power.
- The first riddle was: "what is the ugliest thing in the world, and what the most beautiful? What the most certain, and what the most uncertain?" The king answered: "The ugliest thing in the world is the faithful turning unfaithful; the most beautiful, the repentant sinner. The most certain thing in the world is death; the most uncertain, one’s share in the World to Come."
- The second riddle was: "What is it that in a storm at sea goes ahead of all; is the cause of praise for the wealthy; of shame to the poor; honors the dead and saddens living; is a joy to birds and a grief to fish?" The king answered: "Flax. When woven into cloth it makes a sail for the ship, fine clothes for the rich, rags for the poor, shrouds for the dead. The birds delight in its seed; but the fish are caught in the nets made of it."
- The third riddle was: "What land is that which has but once seen the sun?" The king answered: "The land upon which, after the creation, the waters were gathered."
Source:
Sefer Haagada. Editors: H.N Bialik and Y.H. Ravnitzki. Dvir, Tel Aviv, 1933.
Solomon (Sulaiman) is portrayed in the Qur'an as not only a great and wealthy king with power over birds, animals and djinn, but also a prophet of God. Believing that the Queen of Sheba worshipped the sun instead of God, Solomon wrote to her, calling her to come to him 'in humble submission' (Qur'an Sura 27:31). The Queen responded with a letter and gifts and set off to visit Solomon in his crystal palace.
This drawing depicts the moment when the hoopoe bird delivers the letter from Solomon to the Queen of Sheba, or Bilqis as she is known in the Muslim world. Bilqis is shown reclining beside a stream, gazing at the hoopoe perched on the tree stump at the right, with the rolled letter in its beak. [From the British Museum, created c. 1590]
(א) ויתרון ארץ בכל הוא. א"ר אבא בכל עושה הקב"ה שליחות אפילו על ידי נחש, אפילו ע"י עקרב, אפילו על ידי צפרדע, אפילו ע"י יתוש. טיטוס הרשע נכנס לבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו וגדד את הפרוכת ונטל שתי זונות והניח ס"ת תחתיהן ובעלן על גבי המזבח, וכשיצא היתה חרבו מלאה דם, אית דאמרי מדם (קדש) הקדשים, ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים, התחיל מחרף ומגדף אמר לא דמי הדין דעבד קרבא עם מלכא במדברא ונצח ליה לההוא דעבד קרבא עם מלכא בגו פלטין דידיה ונצח ליה, מה עשה כנס כל כלי בהמ"ק (ועשאם) [לגו] גרגותני אחת ונתנם בספינה וירד, כיון שירד בא עליו נחשול של ים לטבעו, אמר דומה אני שאין כח אלוה של אומה זו אלא במים, דור אנוש, דור המבול, פרעה וכל חילו לא נפרע מהם אלא במים, אף אני כשהייתי בתוך ביתו וברשותו לא היה יכול לעמוד בי עכשיו קדמני, אמר הקב"ה חייך בבריה הפחותה מכל מה שבראתי מששת ימי בראשית אני פורע מאותו רשע, מיד רמז הקב"ה לים ועמד מזעפו, כיון שבא לרומי יצאו בני רומי וקלסו אותו נקיטת ברבריא, מיד הסיקו לו המרחץ וזמן לו הקב"ה יתוש אחד ונכנס לתוך חוטמו והיה אוכל (לו) והולך עד שהגיע למוחו התחיל מנקר את מוחו, אמר קראו לרופא ופצעו את מוחו לידע במה אלוה של אומה זו פורע מאותו האיש, מיד קראו לרופאים ופצעו את מוחו ומצאו בו כמין גוזל בן יונה והיה בו משקל שני ליטרין, א"ר אלעזר תמן הוינן והווין גוזלא מהדין סיטרא ותרתין ליטרא מהדין סיטרא ותקל חד לקביל חד ונטלוהו ונתנוהו בקערה כל מה דהוה הדין שני הוה הדין שני פרח יתושא פרח נשמתיה דטיטוס הרשע, רבי תנחומא ואמרי לה ר' מנחמא ור' ברכיה ורבי חלבו ורבי יוסי מתני עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים על כיף נהרא וחמא חד עורדענא טענא חדא עקרבא ומגיזא יתי נרא, אמר זו מוכנת לעשות שליחותיה, אזלת עבדת שליחותיה ואהדרה אתת לאתרא. ר' פנחס בשם רבי יוחנן דצפורי עובדא הוה בחד גבר דהוה קאים וחצר בחדא בקעתא דבית נטופא חמא חד עישבא ולקטיתיה ומחא יתיה וקטליה אתא חד חבר וקם ליה וסקר בההוא חויא, אמר ליה תמה אנא על מאן דקטל הדין חויא, אמר ליה אנא קטלית יתיה תלא אפוי וחמא ההוא עישבא עביד לרישיה כלילא. אמר ליה את יכיל מרים הדין עישבא מרישך, אמר ליה אין, כין דארים יתיה, אמר ליה את יכיל קריב בהדין חוטרא בהדין חויא, אמר ליה אין, כיון דקרב לגביה נשרו אבריו. רבי ינאי הוה יתיב מתני על תרע קרתא וראה נחש אחד מרתיע ובא הוה מרדף ליה מן הדין סיטרא [והוא חזר מהדין סיטרא], אמר זה מוכן לעשות שליחותו, מיד נפל הברה בעיר פלוני בן פלוני נחש הכישו ומת, ר"א הוה יתיב ומטייל בבית הכסא חמא חד רומי ואקים יתיה ויתיב ליה אמר לית הדא על מגן, מיד נפק חדא חויא ומחא יתיה וקטל יתיה וקרא עליה ואתן אדם תחתיך, אדום. רבי יצחק הוה קאים על הדא משוניתא דימא דקסרין וראה קולית אחת מתגלגלת ובאה והוה מצנע לה והיא מתגלגלא אמר זומוכנת לעשות שליחותה, לבתר יומין עבר חד בלדר אתגלגלת בין רגלוי ונכשל בה ונפל ומת, אזלין ופשפשוניה ואשכחוניה טעין כתבין בישין על יודאי דקסרין. ר' שמעון בן חלפתא עסקן בדברים הוה, הוה ליה חד סדן בפרדיסיה, חמא חד דוכיפת דעבד ליה קן בגוה, א"ל מה בעי (מי הוי) הדא עופאמסאב בהדא פרדיסא, אזל ר' שמעון בן חלפתא וסתריה להדין קינא, אזל ההוא דוכיפת ותקניה, מה עבד רבי שמעון בן חלפתא אייתי חד לוח ויהביה באפיה בההוא נוקבא ויהב ביה מסמר, מה עבד ההוא דוכיפת אזל ואייתי חד עשב ויהביה על ההיא מסמרא ושלפה, אזל רבי שמעון בן חלפתא אמר טב לי מגנז דין עשבא דלא ילפון גנביא למעבד כן ויחרבון ברייתא. חמרתיה דר' ינאי אכלת עשב ואיסתמית ואכלת עשב ואיתפתחת. עובדא הוה בתרין גברין דהוו עיילין בשבילא דטבריא חד סמי וחד פתיח, והוה ההוא פתיחא גדיש ליה, וארעת שעתא ואכלון מן עשבא, דין דהוה סמי איתפתח ודין דהוה פתיח איסתמי, לא עלון מתמן עד זמן דגדיש ההוא סמיא לההוא פתיחא. עובדא בחד גבר דהוה סליק מבבל יתיב למקרטא באורחא חמא הדין תרתי, צפרייא מתנצן חדא עם חדא וקטלת חדא מנהון לחברתה, אזלת ההיא אחריתי ויהבת חד עשב עלת ואחיית יתיה, אמר טב לי נסב מן הדין עשבא מיסק מחיי מתיא דארעא דישראל, נסב וסליק חמא חד תעלא מית ומקלק באורחא אמר טב לי מנסיא בהדין תעלא ויהביה עלויה ואחייה, כיון שהגיע לסולמא דצור חמא חד ארי קטיל מקלק באורחא, אמר טב לי מנסיא בהדין אריא, יהביה עלויה ואחייה קם ואכלתיה. ההוא דברייתא אמרן טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך. אמר רבי תנחומא אפילו במים הקב"ה עושה שליחותו, מעשה במוכה שחין אחד שירד לטבול בימה של טבריה וארעת שעתא וטפת בארה של מרים ואיתמי, היכן היא בארה של מרים כתיב ונשקפה על פני הישימון שכל מי שהוא עולה לראש ישימון ורואה כמין כברה קטנה בימה של טבריא זו הוא בארה של מרים: