Save "Elul e os 7 hábitos - Hábito 1: Ser pro-ativo"
Elul e os 7 hábitos - Hábito 1: Ser pro-ativo

צדיקים אומרים מעט ועושין הרבה

the righteous say little and do much.

(א) יִתְגַּבֵּר כַּאֲרִי לַעֲמֹד בַּבֹּקֶר לַעֲבוֹדַת בּוֹרְאוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא מְעוֹרֵר הַשַּׁחַר:

(1) One should strengthen himself like a lion to get up in the morning to serve his Creator, so that it is he who awakens the dawn.

דתניא היה ר"מ אומר כשעמדו ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה זה אומר אני יורד תחלה לים וזה אומר אני יורד תחלה לים קפץ

As it is taught in a baraita that Rabbi Meir would say: When the Jewish people stood at the Red Sea, the tribes were arguing with one other. This one was saying: I am going into the sea first, and that one was saying: I am going into the sea first. Then, in jumped

שבטו של בנימין וירד לים תחילה שנאמר (תהלים סח, כח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים והיו שרי יהודה רוגמים אותם שנאמר (תהלים סח, כח) שרי יהודה רגמתם לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר (דברים לג, יב) ובין כתפיו שכן אמר לו רבי יהודה לא כך היה מעשה אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה

the tribe of Benjamin and descended into the sea first, as it is stated: “There is Benjamin, the youngest, ruling them [rodem]” (Psalms 68:28). Do not read it as: “Ruling them [rodem]”; rather, read it as: Descending [red] into the sea [yam]. And the princes of the tribe of Judah were stoning them [rogmim otam] for plunging in first and not in the proper order, as it is stated in the continuation of the verse: “The princes of Judah, their council [rigmatam]” (Psalms 68:28). Therefore, Benjamin the righteous was privileged to serve as host to the Divine Presence of the Almighty, as the Temple was built in the territory of Benjamin, as it is stated in Moses’ blessing for the tribe of Benjamin: “The beloved of the Lord shall dwell in safety by Him; He covers him all the day, and He rests between his shoulders” (Deuteronomy 33:12). Rabbi Yehuda said to Rabbi Meir: That is not how the incident took place. Rather, this tribe said: I am not going into the sea first, and that tribe said: I am not going into the sea first. Then, in jumped the prince of Judah, Nahshon ben Amminadab, and descended into the sea first,

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי. וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי. וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתָי:

(14) He [Rabbi Hillel] used to say: If I am not for me, who will be for me? And when I am for myself alone, what am I? And if not now, then when?

(טו) רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַיּוֹם קָצָר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה, וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים, וְהַשָּׂכָר הַרְבֵּה, וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק:

(טז) הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה. אִם לָמַדְתָּ תוֹרָה הַרְבֵּה, נוֹתְנִים לְךָ שָׂכָר הַרְבֵּה. וְנֶאֱמָן הוּא בַעַל מְלַאכְתְּךָ שֶׁיְּשַׁלֵּם לְךָ שְׂכַר פְּעֻלָּתֶךָ. וְדַע מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא:

(15) Rabbi Tarfon said: The day is short and the work is much, and the workers are lazy and the reward is great, and the Master of the house is pressing.

(16) He used to say: It is not your responsibility to finish the work, but neither are you free to desist from it. If you have learned much Torah, your reward will be much; and the Master of your work is trustworthy to pay you the wage for your activity. And know, the giving of reward to the righteous is in the future to come.

(כ) צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יי אֱלֹקֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃

(20) Justice, justice shall you pursue, that you may thrive and occupy the land that the LORD your God is giving you.

(יב) הִלֵּל וְשַׁמַּאי קִבְּלוּ מֵהֶם. הִלֵּל אוֹמֵר, הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה:

(12) Hillel and Shammai received from them. Hillel says, "Be of the disciples of Aharon, loving peace and pursuing peace, loving the creatures and bringing them closer to Torah."

הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומ': הוי תלמידיו של אהרן, אהוב שלום ורודף שלום, אהוב את הבריות ומקרבן לתורה. מלמד שהיה אהרן מהלך בדרך, ופגע בו באדם רע או באדם רשע, נותן לו שלום. ולאחר כשהיה אותו האיש לילך לעבוד עבודה, אמ': הוי לי, האיך אשא עיני ואראה את אהרן, בושתי הימנו, שנתן לי שלום? נמצא אדם ההוא נמנע מלעבוד עבודה. וכן ב' בני אדם שעשו מריבה זה בזה. הלך אהרן וישב אצל אחד מהן, אומ' לו: בני, ראה חבירך מה שהוא עושה, היה מטרף על לבו וקורע את בגדיו וחונק את עצמו, ואומ' היאך אשא עיני ואראה חבירי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי. היה יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. ואח"כ הולך אל חבירו, אומ' לו: בני, רואה חבירך מהו עושה? היה מטריף על לבו, וקורע בגדיו, וחונק את עצמו, ואומ' היאך אשא עיני ואראה את חבירי? בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו. והוא יושב עד שמסיר קנאה מלבו. וכשפוגעין זה בזה, גופפין ונושקין זה את זה. לכך נאמר: "וַיִּבְכּוּ אֶת־אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במ' כ:כט).

באבות דר' נתן (הוספה ב לנוסחא א, פרק ח, מהדורת שכטר, עמ' 163):