שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור: אמרי ממה נפשך אי רעהו דוקא דכנעני כי נגח דישראל נמי ליפטר ואי רעהו לאו דוקא אפילו דישראל כי נגח דכנעני נחייב. א"ר אבהו אמר קרא (חבקוק ג, ו) עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל... דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום עמד והגלה אותם מעל אדמתם... א"ר יוסף עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתירן להם. איתגורי אתגר? א"כ מצינו חוטא נשכר?! אמר מר בריה דרבנא: לומר שאפילו מקיימין אותן, אין מקבלין עליהן שכר. ולא? והתניא ר"מ אומר: מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? ת"ל (ויקרא יח, ה) "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". כהנים ולוים וישראלים לא נאמר, אלא "אדם", הא למדת שאפילו נכרי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. אמרי: אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה. דא"ר חנינא: גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה:
The mishna teaches: An ox of a Jew that gored the ox of a gentile, the owner is exempt from liability. The Sages said: This is difficult whichever way you look at it. If “of his neighbor” is meant in a precise manner, the ox of another Jew, when a gentile’s ox gores that of a Jew he should also be exempt from liability. And if the phrase is not meant in a precise manner, then even when a Jew’s ox gores that of a gentile the owner should be liable. Rabbi Abbahu saidthe verse states: “He stood and meausred the earth; He beheld, and made the nations tremble [vayyatter]” (Habakkuk 3:6). God saw the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves, and since they did not fulfill them, He arose and permitted [vehittir] their money to the Jewish people... Rav Mattana says: “He stood and shook the earth etc.” What did He see? He saw the seven mitzvot that the descendants of Noah were commanded but did not fulfill, and He arose and exiled them from their land... Rav Yosef says: “He stood and shook the earth; He beheld.” What did He see? He saw the seven mitzvot that the descendants of Noah accepted upon themselves and did not fulfill, so He arose and permitted their prohibitions to them.Did they thereby profit? If so, we have found a transgressor who is rewarded?! Mar, son of Rabbana, says:to say that even if they fulfill them, they do not receive reward for fulfilling them. No? But isn’t it taught that Rabbi Meir says: From where is it derived that even a gentile who engages in Torah is considered like a High Priest? The verse states “Which if a person does, he shall live by them” (Leviticus 18:5). It is not stated: priests and Levites and Israelites, but rather: A person. You have therefore learned that even a gentile who engages in Torah is considered like a High Priest. The Sages said in response: they do not receive the reward as does one who is commanded to perform a mitzva and performs it, but as does one who is not commanded to perform a mitzva and performs it anyway. As Rabbi Ḥanina says: One who is commanded and performs a mitzva is greater than one who is not commanded and performs it.
רס"ג, הנבחר באמונות ובדעות, ג, ז
קיבלו בני ישראל קבלה מוסכמת, שמצוות התורה... אינם בטלים... ועוד לפי שאומתינו בני ישראל אינה אומה אלא בתורותיה. וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כימי השמים והארץ, הרי בהכרח שתורותיה עומדות כימי השמים והארץ.
Saadya, The Chosen Beliefs and Ideas, 3:7
The people of Israel has a tradition everyone agrees upon, that the Torah's commandments... will never be canceled... And more, for our nation is only a nation in its laws. And since the Creator said that the nation will endure forever like heavens and earth, it is necessary to deduce its laws will endure as well.
קברי עובדי כוכבים אינן מטמאין באהל שנא' (יחזקאל לד, לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם. מיתיבי (במדבר לא, מ) ונפש אדם ששה עשר אלף? משום בהמה. (יונה ד, יא) אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבוא אדם אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו ובהמה רבה? משום בהמה.
The graves of gentiles do not render items impure though a tent, as it is stated: “And you My flock, the flock of My pasture, are man” (Ezekiel 34:31). You are called man but gentiles are not called man. Question: “And the men were sixteen thousand”? due to the need to distinguish from the animals. “Wherein are more than one hundred and twenty thousand men that cannot discern between their right hand and their left hand, and also much cattle” (Jonah 4:11). Due to the need to distinguish from the animals.
(קא) (צה) אמר החבר: כתר לי זעיר ואוכיח לך גדלת העם הזה ודי לי בעדות שהעידה התורה כי אותם בחר האלוק לו לעם ולאמר מבין כל אמות העולם וכי הענין האלוקי חל בכל המונם עד שנעשו כלם ראויים לשמע את הדבור האלוקי ומהם עברה סגלה זו אל נשיהם כי גם מהן קמו נביאות ואלו לפניהם לא חל הענין האלוקי כי אם על יחידים שאליהם עברה סגלה זו מאדם הראשון אדם הראשון זכה לסגלה זו כי היה שלם בכל בלא יוצא מן הכלל כי מה פגם אפשר למצא בשלמות יציר אשר יצא מתחת יד אמן גדל חכמה וכל יכול ונוצר מחמר אשר בחרו אמן זה לשם צורה שרצה בה לשלמות זו לא היתה מניעה לא מצד מזג זרע האב ודם האם ולא מצד ההזנה והטפוח בשנות הינקות והילדות ולא מצד השפעת האויר והמים וחבל הארץ כי אדם הראשון בראו האלוק בתבנית איש שהגיע לסוף שנות בחרותו שלם בגופו ובמדותיו והוא קבל מאת האלוק את הנפש החיונית בשלמותה ואת השכל במעלה העליונה האפשרית לאדם לפי תכונתו האנושית ואף את הכח האלוקי שמעל לשכל רצוני לומר את המדרגה שבהגיעו אליה ידבק האדם באלוק וברוחניים וישיג את האמתות בתחלת מחשבה בלא עיון ולמוד לכם נקרא אדם הראשון אצלנו בן אלקים וכל הדומים לו מזרעו נקראו בני אלקים והנה אדם הראשון הוליד בנים רבים אך מכלם לא היה ראוי לבוא במקומו כי אם הבל כי רק זה היה דומה לו ומשהרגו קין אחיו מתוך קנאה שנתקנא בו על מעלה זו נתן לאדם שת תחת הבל ושת היה דומה לאדם ולכן נעשה הוא לסגלת אדם וגרעינו ואלו שאר הבנים לא היו כי אם כקלפות וסגלת שת היה אנוש בנו וכך נמשך הענין עד נח על ידי יחידים שהיו כגרעינים כלם דומים לאדם הראשון ונקראים בני אלקים ולכלם השלמות בגוף ובמדות באריכות ימים בחכמה ובכשר המעשה ולפי ימי חייהם מונים אנו את השנים מאדם ועד נח וכך היה הדבר גם בדורות אשר מנח עד אברהם אמנם היה בהם מי שלא דבק בו הענין האלוקי כך למשל תרח אולם אברהם בנו היה תלמיד לאבי אביו לעבר גדולה מזאת הוא הכיר גם את נח כי הענין האלוקי נמשך אצלם מאבות אבות אל בני בנים כך היה אברהם סגלת עבר ותלמידו ועל כן נקרא עברי ועבר היה סגלת שם שהיה סגלת נח שכן נפלו לו בירשה ארצות האקלימים הנוחים שבאמצעיתן נמצאה ארץ חמדה ארץ כנען היא ארץ הנבואה אך יפת יצא אל הצפון וחם אל הדרום וסגלת אברהם מבין בניו היה יצחק ולכן שלח אברהם את כל בניו האחרים מן הארץ המיחדת ההיא ארץ כנען ואותה יחד ליצחק וסגלת יצחק היה יעקב ולכן הרחק עשו אחיו מן הארץ ההיא כי יעקב לבדו נמצא ראוי לה אולם בני יעקב היו כלם סגלה כלם יחד ראויים לענין האלוקי ולכן היה להם המקום ההוא המיחד בהתגלות הענין האלוקי לנחלה מאותה שעה התחיל הענין האלוקי שעד הנה לא כל כי אם על יחידים שוכן בקרב קבוץ והאלוה השגיח על בני יעקב גם בהיותם במצרים להפרותם ולהרבותם ולגדל את בניהם כאשר יגדל איש את האילן ששרשו טוב עד הוציאו פרי בשל בדומה לפרי הראשון שממנו נטע האילן רצוני לומר דאג לגדלם עד אשר ידמו לאבותם אברהם יצחק ויעקב וליוסף ואחיו והפרי הבשל בא במשה אהרן ומרים ובאנשים כבצלאל וכאהליאב וכראשי המטות כשבעים הזקנים שנמצאו ראויים לנבואה מתמדת וכהושע כלב וחור ורבים זולתם בעת ההיא נמצאו בני ישראל ראויים להראות האור האלוקי בתוכם ולהתגלות השגחת האלוק עליהם אמנם היו ביניהם גם חוטאים שנואי אלוק אבל אין ספק שגם הם היו סגלה מבחינה ידועה שהרי מצד שרשם וטבעם היה בהם מן הסגלה ועתידים היו להוליד בנים שיהיו סגלה כך יש להזהר באב החוטא שכן הוא הנושא את זרע הסגלה אשר בהזדככו תתגלה בבנו או בבן בנו כמו שאמרנו בנוגע לתרח ולאחרים שלא דבק בהם עצמם הענין האלוקי אבל עתידים היו לפי שרשם להוליד בני סגלה מה שאין כן בשרש כל מי שיצא מחם ומיפת דבר דומה לזה אנו מוצאים בענינים הטבעיים פעמים רבות אין האיש דומה לאביו כלל אבל דומה הוא לאבי אביו ואין ספק שאותו הטבע ואותו דמיון כבר היו צפונים באב אם כי הדבר לא היה גלוי לחוש כך היה הטבע של עבר צפון בבניו עד שנתגלה באברהם:
(101) 95. The Rabbi: Bear with me a little while that I show the lofty station of the people. For me it is sufficient that God chose them as His people from all nations of the world, and allowed His influence to rest on all of them, and that they nearly approached being addressed by Him. It even descended on their women, among whom were prophetesses, whilst since Adam only isolated individuals had been inspired till then. Adam was perfection itself, because no flaw could be found in a work of a wise and Almighty Creator, wrought from a substance chosen by Him, and fashioned according to His own design. There was no restraining influence, no fear of atavism, no question of nutrition or education during the years of childhood and growth; neither was there the influence of climate, water, or soil to consider. For He created him in the form of an adolescent, perfect in body and mind. The soul with which he was endowed was perfect; his intellect was the loftiest which it is possible for a human being to possess, and beyond this he was gifted with the divine power of such high rank, that it brought him into connexion with beings divine and spiritual, and enabled him, with slight reflection, to comprehend the great truths without instruction. We call him God's son, and we call all those who were like him also sons of God. He left many children, of whom the only one capable of taking his place was Abel, because he alone was like him. After he had been slain by Kain through jealousy of this privilege, it passed to his brother Seth, who also was like Adam, being [as it were] his essence and heart, whilst the others were like husks and rotten fruit. The essence of Seth, then, passed to Enosh, and in this way the divine influence was inherited by isolated individuals down to Noah. They are compared to the heart; they resembled Adam, and were styled sons of God. They were perfect outwardly and inwardly, their lives, knowledge and ability being likewise faultless. Their lives fix the chronology from Adam to Noah, as well as from Noah to Abraham. There were some, however, among them who did not come under divine influence, as Terah, but his son Abraham was the disciple of his grandfather Eber, and was born in the lifetime of Noah. Thus the divine spirit descended from the grandfather to the grandchildren. Abraham represented the essence of Eber, being his disciple, and for this reason he was called Ibri. Eber represented the essence of Shem, the latter that of Noah. He inherited the temperate zone, the centre and principal part of which is Palestine, the land of prophecy. Japheth turned towards north, and Ham towards south. The essence of Abraham passed over to Isaac, to the exclusion of the other sons who were all removed from the land, the special inheritance of Isaac. The prerogative of Isaac descended on Jacob, whilst Esau was sent from the land which belonged to Jacob. The sons of the latter were all worthy of the divine influence, as well as of the country distinguished by the divine spirit. This is the first instance of the divine influence descending on a number of people, whereas it had previously only been vouchsafed to isolated individuals. Then God tended them in Egypt, multiplied and aggrandised them, as a tree with a sound root grows until it produces perfect fruit, resembling the first fruit from which it was planted, viz. Abraham, Isaac, Jacob, Joseph and his brethren. The seed further produced Moses, Aaron and Miriam, Bezaleel, Oholiab, and the chiefs of the tribes, the seventy Elders, who were all endowed with the spirit of prophecy; then Joshua, Kaleb, Hur, and many others. Then they became worthy of having the divine light and providence made visible to them. If disobedient men existed among them, they were hated, but remained, without doubt, of the essence inasmuch as they were part of it on account of their descent and nature, and begat children who were of the same stamp. An ungodly man received consideration in proportion to the minuteness of the essence with which he was endowed, for it reappeared in his children and grandchildren according to the purity of their lineage. This is how we regard Terah and others in whom the divine afflatus was not visible, though, to a certain extent, it underlay his natural disposition, so that he begat a descendant filled with the essence, which was not the case with all the posterity of Ham and Japhet. We perceive a similar phenomenon in nature at large. Many people do not resemble their father, but take after their grand-fathers. There cannot, consequently, be any doubt that this nature and resemblance was hidden in the father, although it did not become visible outwardly, as was the nature of Eber in his children, until it reappeared in Abraham.
(ח) צורתם של ישראל צריכה להתברר, אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בה בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, ועליה נבנתה הצורה הישראלית המיחדתה, או שמעקב עד ראש הכל הוא מיוחד. לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים, תורניים, שכליים, הסתוריים, רזיים, הופעיים, שיריים, ולפעמים ג"כ פוליטיים ואקונומיים. נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה, ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחה המפואר בהדרת קודש. אבל נתקלקלו הענינים ורוח האדם שקע כ"כ בכלל, עד שלא היה החול יכול להעשות בסיס לקודש אלא א"כ יקלקל אותו, והוכרחה גלות מצרים לבא בתור כור הברזל, שצירפה את צד האדם שבישראל, עד שנעשה לבריה חדשה, וצורתו החולית נתטשטשה לגמרי. והוחל גוי פעם אחת ע"י הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית, יעקב וישראל.
Yisrael's form needs to be researched, whether the general humanity of the human essence exist in them the same as it is for all other nations, and upon it the unique Yisraeli form is being built, or is it the case the from head to toes it is all unique. These research requires various sources, of Torah, wisdom, historical, kabbalic, phenomenological, lyric and sometimes political and economic. It would appear the originally it was set for the human form as a whole to be perfected, and as an addition and advantage, this unique nation will display its marvelous spirit of holiness. But matters were spoiled and the general human spirit sank so low, that the Chol (natural) could not have become a base for the holy without spoiling it, and the exile in Egypt was necessary as a melting pot, which purified the human side of Yisrael, until it became a nwe being, and its Chol form completely indistinguishable. And a nation was suddenly born by the human seed into a form that is uniquely Yisraeli head to toes, Yaakov and Yisrael.
אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם יֵשׁ חָכְמָה בַּגּוֹיִם, תַּאֲמֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ח): וְהַאֲבַדְתִּי חֲכָמִים מֵאֱדוֹם וּתְבוּנָה מֵהַר עֵשָׂו. יֵשׁ תּוֹרָה בַּגּוֹיִם, אַל תַּאֲמֵן, דִּכְתִיב: מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה.
If someone tells you there is wisdom among the gentiles, believe it, for it is written: "I will remove the wise ones from Edom and intelligence from the mountain of Esav". [But if someone tells you that] there is Torah among the gentiles, do not believe it, for it is written: "It's kings and nobles among the gentiles there is no Torah".
אגרות ראיה א, פט
אבל אם החזקה היא שכח השימוש ברכוש זה כשיהי' ביד המוצא יהי' יותר נאות לטובת כלל האנושיות באחרית, מאשר יהי' ביד בעל האבדה, אז כבר מספקת היא תביעת הצדק להכריע לצד הקומוניא והשיתוף הכללי ג"כ באבידה מבלעדי יאוש, והוא איסור החזרת אבידה לגוי, שלולא הדעה הכוללת של רדיפת הצדק הרחוק לא די שלא הי' נאסר כ"א הי' נכנס בכלל חיוב, וע"כ בכל מקום שיוכל שם שמים להתקדש, וקדושת שם שמים היא באמת ע"י הכרה הבאה מן החוץ, שכחה של תורה פועל כ"כ על פרטי אישי האומה, לותר מזכיותיהם הפרטיות בשביל כבוד הכלל, שהיא עצמה מדה משובחת מאד, אז כבר הדבר חוזר לעצמיות חיובו, ו"דרכי-שלו'" זה הוא מיוסד על עומק האמת מצדי-צדדים.
Rav Kook's Correspondence, 1:89
But if the default position is that the right of using a property in the hands of the finder will be ultimately better for humanity, than it would be by the hands of the person who lost it, then the demand for justice is enough to decide for the communal side and general sharing even when the loser did not give up, and this is the prohibition to return a lost item to a gentile, that if it would not have been for our pursuit of the farthest justice it would not only not have been forbidden but even becomes mandatory, and this is why anywhere where Heaven's name might be sanctified, and this sanctity is indeed by outside recognition, that the power of Torah also influences the individuals to give up on their personal rights for the glory of the whole, which is a praiseworthy merit on its own right, then the issue returns to its basic obligation, and these "peaceful ways" are founded upon the deep truth in a very indirect manner.