Context & Background
Yehuda Halevi - born 1075 Toledo, died 1141 Jerusalem
Moses ben Maimon (Maimonides or RaMBaM) - born 1138 Spain, died 1204 Egypt
Maimonides, according to [Hebrew Univerity Philosopher Moshe] Halbertal, viewed Judaism as the religion of nature, while Halevi saw it as the religion of history. Halevi found inspiration in examples of the breaking of the chain of causality, like the parting of the Red Sea, while to Maimonides the natural world was the main medium of God’s message. As Halbertal put it: “Nature itself is the profoundest manifestation of the divine,” while, according to [author Hillel] Halkin, Halevi’s Judaism was “above all, a religion of action; what a Jew thinks is secondary to how a Jew acts.” Maimonides, Halbertal asserted, would find Halevi’s Judaism to be “spectacle dependent,” while Maimonidean Judaism needs no drama. It holds that there is evidence of God in every aspect of the world: “not like the relationship of a carpenter to a table, but more like the sun and the light. The world is God’s shadow; the very existence of God sustains the world.”
(צד) (פח) אמר הכוזרי: הנה כל השומע ספוריכם על שהאלוה דבר עם המוניכם וכתב לכם לוחות וכדומה אין להאשימו אם יראכם כמגשימי האלוה אולם גם אתכם אין להאשים שהרי אי אפשר לכם לדחות עדותם של המעמדים הגדולים הנשגבים שאין להטיל בהם ספק ולכן תצדקו בהשליככם אחר גוכם את ההקש ההגיוני ואת העיון השכלי:
(צה) (פט) אמר החבר: חלילה לנו מאל שנאמין בנמנע ובמה שהשכל מרחיקו ורואהו כנמנע ואכן אחרי הראשונה בעשרת הדברות בה נצטינו על האמונה באלוה באו בשניה האסור לעבוד אלהים אחרים ואסור השתוף אבל גם האזהרה מלדמות דבר לאלוה בעשותנו לנו פסל ותמונה זאת אומרת ההרחקה מן ההגשמה בכלל ואיך לא נרומם את האלוה מעל להגשמה אם מרוממים אנו מעל לזה אף רבים מברואיו כגון את הנפש המדברת שהיא היא האדם בעצם שהרי מה הוא הדבר בו מדבר אלינו משה מלמדנו להשכיל ומדריך אותנו לא לשונו לא לבו אף לא מוחו כל אלה אינם כי אם כלים למשה ואלו משה עצמו הוא נפש מדברת בעלת הכרה שאינה גוף ואין המקום גבול לה ולא יצר המקום בהמצאה בו והיא עצמה לא תצר אף אם תכללנה בה צורות כל הנבראים שבעולם נפש זו לא נתארה כי אם בתארים מלאכיים רוחניים על אחת כמה וכמה עלינו להרחיק את ההגשמה מבורא הכל אמנם לא יתכן שנדחה את הקבלה בדבר המעמד ההוא אולם עם כל זה עלינו לאמר אין אנו יודעים כיצד נתגשם הענין הרוחני ההוא ונעשה לדבור שקרע את אזנינו ואין אנו יודעים אם ברא אז האלוה דבר שעד אותה שעה לא היה במציאות או שהשתמש לשם כך בדבר מן הנמצאות שהרי האלוה איננו חסר את היכולת לא לכך ולא לכך בדומה לזה אנו אומרים כי הוא ית' ברא את הלוחות וכתב עליהם כתב חרות כדרך שברא את השמים ואת הכוכבים ברצונו בלבד כך רצה האלוה כי יתגשם הענין האלוהי בשעור שבחר בו ובתכונה שרצה בה וכך נחרת הכתב בלוחות בצורת עשרת הדברות ועל דרך זו אנו אומרים כי האלוה קרע את הים ועשהו חומות עומדות מימין העם ומשמאלם וביניהן מסלות מסדרות ורחבות ביבשה שטוחה למען יוכלו ללכת בה בלא טרח ובלא עכוב והנה קריעת ים סוף הקמת החומות והתקנת המסלות יחסו לאלוה הפועל כל אלה בלא שימצטרך לכלים ולסבות אמצעיות דברים שיש בהם צרך בכל פעל שיפעלו הנבראים כי עמד עמדו המים במאמר האלוה וקבלו צורות ברצונו ובדרך זו נצטיר האויר המגיע אל אזן הנביא בצורת קולות המורים על הענינים שרצה האלוה להשמיעם לנביא ולהמון:
(94) 88. Al Khazari: Should anyone hear you relate that God spoke with your assembled multitude, and wrote tablets for you, etc., he would be blamed for accusing you of holding the theory of personification. You, on the other hand, are free from blame, because this grand and lofty spectacle, seen by thousands, cannot be denied. You are justified in rejecting [the charge of] mere reasoning and speculation.
(95) 89. The Rabbi: Heaven forbid that I should assume what is against sense and reason. The first of the Ten Commandments enjoins the belief in divine providence. The second command contains the prohibition of the worship of other gods, or the association of any being with Him, the prohibition to represent Him in statues, forms, and images, or any personification of Him. How should we not deem him exalted above personification since we do so with many of His creations, e.g. the human soul, which represents man's true essence? For that part of Moses which spoke to us, taught and guided us, was not his tongue, or heart, or brain. Those were only organs, whilst Moses himself is the intellectual, discriminating, incorporeal soul, not limited by place, neither too large, nor too small for any space in order to contain the images of all creatures. If we ascribe spiritual elements to it, how much more must we do so to the Creator of all? We must not, however, endeavor to reject the conclusions to be drawn from revelation. We say, then, that we do not know how the intention became corporealized and the speech evolved which struck our ear, nor what new thing God created from naught, nor what existing thing He employed. He does not lack the power. We say that He created the two tablets, engraved a text on them, in the same way as He created the heaven and the stars by His will alone. God desired it, and they became concrete as He wished it, engraved with the text of the Ten Words. We also say that He divided the sea and formed it into two walls, which He caused to stand on the right and on the left of the people, for whom He made easy wide roads and a smooth ground for them to walk on without fear and trouble. This rending, constructing and arranging, are attributed to God, who required no tool or intermediary, as would be necessary for human toil. As the water stood at His command, shaped itself at His will, so the air which touched the prophet's ear, assumed the form of sounds, which conveyed the matters to be communicated by God to the prophet and the people.
(ב) (ב) אמר החבר: כל שמות האלוה (חוץ מן השם המפרש) הם ספורים ותארים נוספים (על עצמותו) שכלם שאולים מההתפעליות שהנבראים נפעלים מגזרותיו וממעשיו כך הוא נקרא רחום כאשר ייטיב לאדם אשר קדם לכן היו אנשים מרחמים עליו בצר לו מיחסים אנו לאלוה רחמים וחמלה אם כי לפי מהותם בנו אין אלה כי אם חלשת הנפש והפעלות טבענו דבר אשר לא יתכן בו ית' כי הוא שופט צדיק הגוזר על האיש האחד עני ועל חברו עשר בלא שתשתנה עצמותו לא מתוך שנתעוררו בו רחמים על האחד ולא מתוך שכעס על חברו ומעין זה אנו מוצאים אפלו בשופטי בני אדם אשר בבוא דברי ריבות לפניהם ישפטו על פי החק ולפי זה יצאו בעלי הדין מלפניהם הללו שמחים כשהם זוכים בדין והללו עצובים כשהם יוצאים חיבים בדין כך האלוה מכנה אצלנו לפי בחינת פעולותיו פעמים בשם אל חנון ורחום ופעמים בשם אל קנוא ונוקם אם כי הוא ית' אינו משתנה מתאר לתאר. אשר לכלל כל התארים המיחסים לאלוה חוץ מן המיחסים לשם המפרש שלשה הם סוגיהם: תארי הפעלות תארי היחס ותארים שוללים תארי הפעלות שאולים מן הפעלות הבאות מאת האלוה על ידי סבות אמצעיות טבעיות כתארים מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם וחנון ורחום וקנא ונוקם וגבור ושדי וכדומה לאלה אשר לתארים היחסיים כמו ברוך ומברך ומהלל וקדוש ורם ונשא אינם אלא דברי הערצה בהם ירוממו בני אדם את האלוה ועם היות תארים אלה מרבים אין הם מחיבים רבוי באלוה ואינם פוגמים באחדותו ואשר לתארים השוללים כמו חי ואחד וראשון ואחרון לא תאר בהם האלוה כי אם למען ישולל ממנו הפכם לא כדי ליחסם לו בהוראתם השכיחה אצלנו כי אנחנו איננו רואים חיים כי אם במקום שיש בו תחושה ותנועה והאלוה מרומם מעל אלה ואם אנו מתארים אותו בתאר חי אין אנו מכונים בזה כי אם לשלל ממנו תכונות הגופים הדוממים או המתים כי אכן לפי הסברה הראשונה של האדם כל שאינו חי הוא מת אולם השכל אינו מחיב סברה זו כך למשל לא ניחס לזמן את החיים לא מפני שהזמן מת כי אם מפני שאין החיים והמות נכנסים בגדרו כמו שמאמרך האבן אינה חכמה לא יתחיב כי תתאר את האבן כנבערה מדעת וכשם שהאבן עומדת במדרגה נמוכה מכדי שתתאר בחכמה או בבערות כך העצם האלוהי מרומם מכדי שיחולו בו החיים או המות וכן לא יחולו בו גם האור והחשך אך אם ישאלנו השואל העצם האלוהי מה הוא מאיר או אפל נענה על דרך העברה מאיר מיראתנו פן יתפס השואל לסברה כי כל שאינו אור הוא חשך אולם על צד האמת היה עלינו לענות רק בגופים יחולו האור והחשך אבל העצם האלוהי אינו גוף ולכן אין לבארו בתאר האור והחשך כי אם על דרך הדמוי או כדי לשלל ממנו תאר הנחשב אצלנו לחסרון ובדומה לזה היה עלינו לענות רק בגופים הטבעיים יחולו החיים והמות אולם העצם האלוהי מרומם ונשא מזה אך אם יאמר עליו חי ולא בחיים כחיינו אנו זאת היא באמת כונתנו בזה כי אנחנו מעולם לא הבינונו חיים מלבד חיינו והרי זה כאלו אמרנו איננו יודעים מה הוא האלוה התאר שבפינו אל חי ואלהים חיים אינו אפוא כי אם כנוי נגדי לתאר נעבדי האמות עובדות האלילים שהם אלהים מתים אשר אין כל פעלה יוצאת מהם וכן אין אנו אומרים על האלוה אחד כי אם למען שלל ממנו את הרבוי לא למען ניחס לו את האחדות במובן שיש לשם אחדות אצלנו כי האחד אצלנו הוא דבר המרכב חלקים דומים כאמרך עצם אחת שריר אחד גוש מים אחד וגוש אויר אחד וכן אתה אומר בנוגע לזמן על דרך הדמוי לגוף המחבר מחלקים יום אחד ושנה אחת אולם העצם האלוהי מרומם מעל כל חבור ופרוד הרי שאין אנו אומרים אחד על האלוה כי אם כדי לשלל ממנו את הרבוי וכן אנו אומרים עליו ראשון לשלל ממנו את ההתאחרות לא ליחס לו תחלה וכן אחרון לשלל ממנו את הכליה לא ליחס לו סופיות כל התארים האלה אינם דבקים בעצמות האלוה ואינם מחיבים בו רבוי. אשר לתארים המצרפים לשם המפרש ית' הם המורים על היות כל הברואים מעשה האלוה אשר יצרם בלא סיוע אמצעיים טבעיים כך יוצר ובורא ועשה נפלאות גדולות לבדו הם תארים המורים כי הכל נעשה בעצתו וברצונו לבד בלי סבה אחרת כאמצעי ויתכן כי לזה נתכון האלוה באמרו וארא אל אברהם וגו' באל שדי זאת אומרת בדרך הכח והשלטון כמו שאמר הכתוב לא הניח איש לעשקם ויוכח עליהם מלכים לא בדרך הנס שהוא בריאה אשר ברא האלוה כבנסים אשר עשה למשה (ולישראל) (כי פירוש ושמי ה' לא נוגעתי להם הוא ובשמי ה' הבית של באל שדי משמשת גם את מלת ושמי) כי למשה ולישראל עשה האלוה נסים אשר לא השאירו ספק בלב כי בורא העולם רק הוא ברא את הדברים ההם בריאה חדשה מכונת ראשונית כך מכות מצרים וקריעת ים סוף והמן ועמוד הענן ועוד כל אלה נעשו להם לישראל לא על היותם גדולים מאברהם יצחק ויעקב כי אם מהיותם קהל רב אשר הספק מצא לו מקום בלבותם האבות לעמת זה היו מאמינים באמונה שלמה וברי לבב עד אשר אלו מצאתם רק רעה כל ימיהם לא היתה אמונתם באלוה נפגמת ולא היו נצרכים למופתים. והננו קוראים לאלוה בשם חכם לב כי השכל הוא עצמותו והוא הוא השכל לא שהשכל תאר לו אשר לתאר אמיץ כח הרי הוא מתארי הפעלות:
(2) 2. Said the Rabbi: All names of God, save the Tetragrammaton, are predicates and attributive descriptions, derived from the way His creatures are affected by His decrees and measures. He is called merciful, if he improves the condition of any man whom people pity for his sorry plight. They attribute to Him mercy and compassion, although this is, in our conception, surely nothing but a weakness of the soul and a quick movement of nature. This cannot be applied to God, who is a just Judge, ordaining the poverty of one individual and the wealth of another. His nature remains quite unaffected by it. He has no sympathy with one, nor anger against another. We see the same in human judges to whom questions are put. They decide according to law, making some people happy, and others miserable. He appears to us, as we observe His doings, sometimes a 'merciful and compassionate God,' (Exodus 34:6), sometimes 'a jealous and revengeful God' (Nahum 1:2), whilst He never changes from one attribute to the other. All attributes (excepting the Tetragrammaton) are divided into three classes, viz. creative, relative and negative. As regards the creative attributes, they are derived from acts emanating from Him by ways of natural medium, e.g. making poor and rich, exalting or casting down, 'merciful and compassionate,' 'jealous and revengeful,' 'strong and almighty,' and the like. As regards the relative attributes, viz. 'Blessed, praised, glorified, holy, exalted, and extolled,' they are borrowed from the reverence given to Him by mankind. However numerous these may be, they produce no plurality, as far as He is concerned, nor do they affect his Unity. As regards the negative attributes, such as 'Living, Only, First and Last,' they are given to Him in order to negative their contrasts, but not to establish them in the sense we understand them. For we cannot understand life except accompanied by sensibility and movement. God, however, is above them. We describe Him as living in order to negative the idea of the rigid and dead, since it would be an a priori conclusion that that which does not live is dead. This cannot, however, be applied to the intellect. One cannot, e.g. speak of time as being endowed with life, yet it does not follow that it is dead, since its nature has nothing to do with either life or death. In the same way one cannot call a stone ignorant, although we may say that it is not learned. Just as a stone is too low to be brought into connexion with learning or ignorance, thus the essence of God is too exalted to have anything to do with life or death, nor can the terms light or darkness be applied to it. If we were asked whether this essence is light or darkness, we should say light by way of metaphor, for fear one might conclude that that which is not light must be darkness. As a matter of fact we must say that only material bodies are subject to light and darkness, but the divine essence is no body, and can consequently only receive the attributes of light or darkness by way of simile, or in order to negative an attribute hinting at a deficiency. Life and death are, therefore, only applicable to material bodies, whilst the divine essence is as much exempt from both as it is highly extolled above them. The 'life' of which we speak in this connexion is not like ours, and this is what I wish to state, since 'we cannot think of any other kind of life but ours. It is as if one would say: We know not what it is. If we say 'living God' and 'God of life' (Psalms 106:28), it is but a relative expression placed in opposition to the gods of the Gentiles, which are 'dead gods' from which no action emanates. In the same way we take the term One, viz. to negate plurality, but not to establish unity as we understand it. For we call a thing one, when the component parts are coherent and of the same materials, e.g. one bone, one sinew, one water, one air. In a similar way time is compared to a compact body, and we speak of one day, and one year. The divine essence is exempt from complexity and divisibility, and 'one' only stands to exclude plurality. In the same way [we style Him] 'First' in order to exclude the notion of any later origin, but not to assert that He has a beginning; thus also 'Last' stands to repudiate the idea that His existence has no end, but not to fix a term for Him. All these attributes neither touch on the divine essence, nor do they lead us to assume a multiplicity. The attributes which are connected with the Tetragrammaton are those which describe His power of creating without any natural intermediaries, viz. Creator, Producer, Maker, 'To Him who alone doeth great wonders (Psalms 136:4),' which means that [He creates] by His bare intention and will, to the exclusion of any assisting cause. This is perhaps meant in the word of the Bible: 'And I appeared unto Abraham . . . as El Shaddāi' (Exodus 6:3), viz. in the way of power and dominion, as is said: 'He suffered no man to do them wrong; yea, He reproved kings for their sake' (Psalms 105:14). He did not, however, perform any miracle for the patriarchs as He did for Moses, saying: 'but my name J H W H was I not known to them' (Exodus 6:2). This means by My name J H W H, since the bēth in beēl shaddāi refers to the former. The wonders done for Moses and the Israelites left no manner of doubt in their souls that the Creator of the world also created these things which He brought into existence immediately by His will, as the plagues of Egypt, the dividing of the Red Sea, the manna, the pillar of a cloud, and the like. The reason of this was not because they were higher than the Patriarchs, but because they were a multitude, and had nourished doubt in their souls, whilst the patriarchs had fostered the utmost faith and purity of mind. If they had all their lives been pursued by misfortune, their faith in God would not have suffered. Therefore they required no signs. We also style Him wise of heart, because He is the essence of intelligence, and intelligence itself; but this is no attribute. As to 'Almighty,' this belongs to the creative attributes.
(א) לא תחשוב כי כל מה שהצענוהו באלו הפרקים הקודמים מגדולת הדבר והיסתרו ורוחק השגתו והיותו נמנע מן ההמון שהרחקת ההגשמה והרחקת ההפעליות נכנסת בזה - אינו כן! אבל כמו שצריך שיחנכו הנערים ויתפשט בהמון על שהאלוה ית' אחד ואין צריך שיעבד זולתו כן צריך שימסר להם על דרך קבלה שהאלוה אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים ואין מציאותו כדמות מציאותם ולא חייו כדמות חיי החי ולא חכמתו כדמות חכמת מי שיש לו מהם חכמה ושאין החילוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד אבל במין המציאה. רצוני לומר שצריך לישב לכל שאין חכמתנו וחכמתו או יכלתנו ויכלתו מתחלפים ברב ובמעט ובחזק ובחלוש ומה שדומה לזה - כי החזק והחלוש מתדמים במין בהכרח ויקבצם גדר אחד - וכן כל ערך אמנם יהיה בין שני הדברים תחת מין אחד - כבר התבאר זה גם כן בחכמות הטבעיות; אבל כל מה שיערך אליו ית' נבדל מתארינו מכל צד עד שלא יקבצם גדר כלל. וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליו מציאות בהשתתף השם כמו שאבאר.
(ב) וזה השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב דעותיהם שיש נמצא שלם בלתי גשם ולא כח בגשם - הוא האלוה לא ישיגהו מין ממיני החסרון ולכן לא ישיגהו ההפעלות כלל: אמנם הדברים בתארים ואיך ירוחקו ממנו ומה ענין התארים המיוחסים לו וכן הדברים בבריאתו מה שבראו ובתאר הנהגתו לעולם ואיך השגחתו בזולתו וענין רצונו והשגתו וידיעתו בכל מה שידעהו וכן ענין הנבואה ואיך הם מעלותיה ומה ענין שמותיו המורים על אחד - ואם הם שמות רבים - אלו כולם ענינים עמוקים והם 'סתרי תורה' באמת והם ה'סודות' אשר יזכרו בספרי הנביאים תדיר ובדברי ה'חכמים ז"ל'; ואלו הם הדברים אשר אין צריך לדבר בהם אלא ב'ראשי הפרקים' כמו שזכרנו ועם האיש המתואר גם כן.
(ג) אמנם הרחקת ההגשמה והסרת הדימוי וההפעליות מהאלוה הוא ענין שראוי לבארו לכל אדם כפי מה שהוא ולמסרו בקבלה לקטנים ולנשים ולסכלים ולחסרי השכל; כמו שימסר להם שהוא אחד ושהוא קדמון ושלא יעבד זולתו. כי אין יחוד כי אם בהסרת הגשמות כי הגשם אינו אחד אבל מורכב מחומר וצורה - שנים בגדר - והוא גם כן מתחלק מקבל החלוקה. וכשיקבלו זה ויגודלו עליו ויתבלבלו בכתבי ספרי הנביאים - יבואר להם ענינם ויפורשו להם ראשון ראשון ויעירו אותם על שתוף השמות וההשאלותיהם אשר כלל אותם זה המאמר עד שתהיה אמיתת האמונה באחדות האלוה ובהאמין ספרי הנביאים - אמונה שלמה בידם.
(ד) ומי שיקצר שכלו להבין פרושי הפסוקים והבנת השווי בשם עם ההתחלפות בענין יאמר לו שזה הפסוק פרושו מובן לחכמים אבל אתה הוה יודע שהאלוה ית' אינו גוף ולא יתפעל כי ההפעלות - שינוי והוא ית' לא ישיגהו שינוי; ולא ידמה לדבר מכל מה שזולתו ולא יקבצהו עם דבר מהם גדר מן הגדרים כלל; ושדבר הנבואה - אמת ויש לו פרוש - ויעמדו עמו על זה השיעור. ואין צריך שתתישב דעת אדם על אמונת הגשמה או על אמונת משיג ממשיגי הגשמים כמו שאין צריך שיתישב על אמונת העדר האלוה או השיתוף אליו או עבודת זולתו
(1) Do not think that what we have laid down in the preceding chapters on the importance, obscurity, and difficulty of the subject, and its unsuitableness for communication to ordinary persons, includes the doctrine of God's incorporeality and His exemption from all affections (πάθη). This is not the case. For in the same way as all people must be informed, and even children must be trained in the belief that God is One, and that none besides Him is to be worshipped, so must all be taught by simple authority that God is incorporeal; that there is no similarity in any way whatsoever between Him and His creatures: that His existence is not like the existence of His creatures, His life not like that of any living being, His wisdom not like the wisdom of the wisest of men; and that the difference between Him and His creatures is not merely quantitative, but absolute [as between two individuals of two different classes]: I mean to say that all must understand that our wisdom and His, or our power and His do not differ quantitatively or qualitatively, or in a similar manner; for two things, of which the one is strong and the other weak, are necessarily similar, belong to the same class, and can be included in one definition. The same is the case with an other comparisons: they can only be made between two things belonging to the same class, as has been shown in works on Natural Science. Anything predicated of God is totally different from our attributes; no definition can comprehend both; therefore His existence and that of any other being totally differ from each other, and the term existence is applied to both homonymously, as I shall explain.
(2) This suffices for the guidance of children and of ordinary persons who must believe that there is a Being existing, perfect, incorporeal, not inherent in a body as a force in it-God, who is above all kinds of deficiency, above A affections. But the question concerning the attributes of God, their inadmissibility, and the meaning of those attributes which are ascribed to Him; concerning the Creation, His Providence, in providing for everything; concerning His will, His perception, His knowledge of everything; concerning prophecy and its various degrees: concerning the meaning of His names which imply the idea of unity, though they are more than one; all these things are very difficult problems, the true "Secrets of the Law" the "secrets" mentioned so frequently in the books of the Prophets, and in the words of our Teachers, the subjects of which we should only mention the headings of the chapters, as we have already stated, and only in the presence of a person satisfying the above-named conditions.
(3) That God is incorporeal, that He cannot be compared with His creatures, that He is not subject to external influence; these are things which must be explained to every one according to his capacity, and they must be taught by way of tradition to children and women, to the stupid and ignorant, as they are taught that God is One, that He is eternal, and that He alone is to be worshipped. Without incorporeality there is no unity, for a corporeal thing is in the first case not simple, but composed of matter and form which are two separate things by definition, and secondly, as it has extension it is also divisible. When persons have received this doctrine, and have been trained in this belief, and are in consequence at a loss to reconcile it with the writings of the Prophets, the meaning of the latter must be made clear and explained to them by pointing out the homonymity and the figurative application of certain terms discussed in this part of the work. Their belief in the unity of God and in the words of the Prophets will then be a true and perfect belief.
(4) Those who are not sufficiently intelligent to comprehend the true interpretation of these passages in the Bible, or to understand that the same term admits of two different interpretations, may simply be told that the scriptural passage is clearly understood by the wise, but that they should content themselves with knowing that God is incorporeal, that He is never subject to external influence, as passivity implies a change, while God is entirely free from all change, that He cannot be compared to anything besides Himself, that no definition includes Him together with any other being, that the words of the Prophets are true, and that difficulties met with may be explained on this principle. This may suffice for that class of persons, and it is not proper to leave them in the belief that God is corporeal, or that He has any of the properties of material objects, just as there is no need to leave them in the belief that God does not exist, that there are more Gods than one, or that any other being may be worshipped.
Did anyone journal or have any moments that tied our class to your lives?
(א) דע אתה המעין במאמרי זה כי ההאמנה אינה הענין הנאמר בפה אבל הענין המצויר בנפש כשיאמינו בו שהוא כן כמו שצויר. ועם יספיק לך מן הדעות האמיתיות או הנחשבות אמיתתם אצלך בשתספרם במאמר מבלתי שתצירם ותאמין בהם - כל שכן שתבקש בהם האמת - זה קל מאוד; כמו שתמצא רבים מן הפתאים ישמרו אמונות לא יצירו להם ענין בשום פנים.
(ב) אבל אם מלאך לבך לעלות לזאת המדרגה העליונה - מדרגת העיון - ושיתאמת לך שהאלוה אחד אחדות אמיתית עד שלא תמצא לו הרכבה כלל ואין לחשוב בו שום חילוק בשום פנים - דע שאין לו ית' תואר עצמי בשום פנים ולא בשום ענין וכמו שנמנע היותו גשם כן נמנע היותו בעל תואר עצמי: אמנם מי שהאמין שהוא אחד בעל תארים רבים כבר אמר שהוא אחד - במילתו והאמינו רבים - במחשבתו; וזה - כמאמר הנוצרים הוא אחד אבל הוא שלושה והשלושה אחד; כן מאמר האומר הוא אחד אבל הוא בעל תארים הרבה והוא ותאריו אחד - עם הסתלק הגשמות והאמנת הפשיטות הגמורה. כאילו כונתנו וחיפושנו איך נאמר? לא איך נאמין? ואין אמונה אלא אחר ציור; כי האמונה היא ההאמנה במה שצויר שהוא חוץ לשכל כפי מה שצויר בשכל. ואם יהיה עם זאת האמונה שאי אפשר חילוף זאת האמונה בשום פנים ולא ימצא בשכל מקום דחיה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה תהיה אמיתית: וכשתפשיט מעליך התאוות והמנהגים ותהיה בעל תבונה ותתבונן מה שאומר אותו באלו הפרקים הבאים בהרחקת התארים יתאמת לך מה שאמרנו בהכרח ותהיה אז מי שיציר 'יחוד השם' לא מי שיאמר אותו בפיו ולא יציר לו ענין ויהיה מכת הנאמר עליהם "קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם". אבל צריך שיהיה האדם מכת מי שיציר האמת וישיגהו - ואם לא ידבר בו - כמו שצוו החשובים ונאמר להם "אמרו בלבבכם על משכבם ודומו סלה
(1) WHEN reading my present treatise, bear in mind that by "faith" we do not understand merely that which is uttered with the lips, but also that which is apprehended by the soul, the conviction that the object [of belief] is exactly as it is apprehended. If, as regards real or supposed truths, you content yourself with giving utterance to them in words, without apprehending them or believing in them, especially if you do not seek real truth, you have a very easy task as, in fact, you will find many ignorant people professing articles of faith without connecting any idea with them.
(2) If, however, you have a desire to rise to a higher state, viz., that of reflection, and truly to hold the conviction that God is One and possesses true unity, without admitting plurality or divisibility in any sense whatever, you must understand that God has no essential attribute in any form or in any sense whatever, and that the rejection of corporeality implies the rejection of essential attributes. Those who believe that God is One, and that He has many attributes, declare the unity with their lips, and assume plurality in their thoughts. This is like the doctrine of the Christians, who say that He is one and He is three, and that the three are one. Of the same character is the doctrine of those who say that God is One, but that He has many attributes; and that He with His attributes is One, although they deny corporeality and affirm His most absolute freedom from matter; as if our object were to seek forms of expression, not subjects of belief. For belief is only possible after the apprehension of a thing; it consists in the conviction that the thing apprehended has its existence beyond the mind [in reality] exactly as it is conceived in the mind. If in addition to this we are convinced that the thing cannot be different in any way from what we believe it to be, and that no reasonable argument can be found for the rejection of the belief or for the admission of any deviation from it, then the belief is true. Renounce desires and habits, follow your reason, and study what I am going to say in the chapters which follow on the rejection of the attributes; you will then be fully convinced of what we have said: you will be of those who truly conceive the Unity of God, not of those who utter it with their lips without thought, like men of whom it has been said, "Thou art near in their mouth, and far from their reins" (Jer. 12:2). It is right that a man should belong to that class of men who have a conception of truth and understand it, though they do not speak of it. Thus the pious are advised and addressed, "Commune with your own heart upon your bed and be still. Selah." (Ps. 4:5.)
היסוד הראשון: להאמין מציאות הבורא יתברך והוא שיש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות הוא עילת מציאות הנמצאים כלם בו קיום מציאותם וממנו קיומם ואל יעלה על הלב העדר מציאותו כי בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים מציאותו ואם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כלם זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י שמו כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו בעצמו ואין צריך במציאות זולתו וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם הכל צריכין במציאותם אליו וזה היסוד הראשון מורה עליו דבור אנכי ה' אלהיך:
היסוד השני: יחוד הש"י כלומר שנאמין שזה שהוא סבת הכל אחד ואינו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין סוף אבל הוא הש"י אחד באחדות שאין כמותה אחדות וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:
היסוד השלישי: שלילת הגשמות ממנו וזה שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החבור והפירוד ואמרו (חגיגה טו.) אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי כלומר לא פירוד ולא עורף והוא חבור והוא עפוי מלשון ועפו בכתף פלשתים כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם ואמר הנביא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש אילו היה גוף [היה] דומה לגופים וכל מה שבא בכתבי הקדש שמתארים אותו בתארי הגופות כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדבור וכיוצא בזה הכל דרך השאלה וכן אמרו ז"ל (ברכות לא:) דברה תורה כלשון בני אדם וכבר דברו החכמים בזה הענין הרבה והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה כלומר לא השגתם אותו בעל תמונה לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף:
The first principle To believe in the existence of the Creator, may He be blessed, and that is that there is a Being complete in all the ways of existence. He is the cause of the existence of all other things in existence. Through Him does their existence survive and from Him is their survival. And one cannot imagine the lack of His existence, since in the lack of His existence, the existence of all things dissolves and no thing's existence would survive. And if we were to imagine the lack of all other things in existence besides Him, the existence of God, may He be blessed, would not dissolve and not be diminished. Unity and Mastery only belong to God, may His name be blessed, since He suffices in His [own] existence. It is enough for Him to be by Himself and He doesn't need the existence of anything else. And everything besides Him of the angels and the bodies of the planets and what is in them and what is below them - all need Him for their existence. And this is the first principle, [and] it is indicated by the 'first commandment' - "I am the Lord, your God" (Exodus 20:2). The second principle The unity of God, may He be blessed, which is to say that we believe that He who is the cause of everything is one. And He is not like one of a pair and not like one of a group and not like one person that can be divided into many [smaller] units and not like a simple body which is numerically one [but] can be infinitely divided. Rather He - God, may He be blessed - is one in a unity that has no unity like it. And this is the second principle, [and] it is indicated by that which is stated, "Listen Israel, the Lord is our God, the Lord is one." The third principle Denial of His physicality and that is that we believe that this Unity that we mentioned is not a body and not the power of a body and that actions of a body do not relate to Him, not in His essence and not in His doings. And hence the sages, may their memory be blessed, denied [the possibility of] His composition and dissolution and said (Chagigah 15a), "Above there is no sitting or standing, no backside (aoref) and no weariness (aipui)," which is to say say no dissolution, and that is aoref, and no composition, and that is aipui, as per the usage (Isaiah 11:14), "And they aifu on the shoulder of the Philistines," which is to say they pushed themselves onto [their] shoulder to connect to them. And the prophet said (Isaiah 40:25), "'And to whom do you compare Me and I be equated,' says the Holy."[But] were He a body, He would be comparable to [other] bodies. And everything that comes in the holy Scriptures that describes Him in physical ways, such as walking or standing or sitting or speaking, or similar to it, it is all by way of metaphor. And so did the rabbis say (Berakhot 31b), "The Torah speaks in the language of people." And the sages already spoke much about this matter. And this third principle is indicated by that which is stated (Deuteronomy 4:15), "for you did not see any image" - which is to say, you did not perceive Him as something with an image, because He is - as we mentioned - not a body and not the power of a body.
Maimonides 13 Principles of Faith
Principle 1
God exists; God is perfect in every way, eternal, and the cause of all that exists. All other beings depend upon God for their existence.
Principle 2
God has absolute and unparalleled unity.
Principle 3
God is incorporeal–without a body.
Principle 4
God existed prior to all else. (In a later version of the Thirteen Principles, Maimonides included the notion that God created the world from nothing [creation ex nihilo].)
Principle 5
God should be the only object of worship and praise. One should not appeal to intermediaries but should pray directly to God.
Principle 6
Prophets and prophecy exist.
Principle 7
Moses was the greatest prophet who ever lived. No prophet who lived or will live could comprehend God more than Moses.
Principle 8
The Torah is from heaven. The Torah we have today is the Torah that God gave to Moses at Sinai.
Principle 9
The Torah will never be abrogated, nothing will be added to it or subtracted from it; God will never give another Law.
Principle 10
God knows the actions of humans and is not neglectful of them.
Principle 11
God rewards those who obey the commands of the Torah and punishes those who violate its prohibitions.
Principle 12
The days of the Messiah will come.
Principle 13
The dead will be resurrected.
(ז) ודע - כי הענינים הטבעיים גם כן אין ראוי לגלותם בלמד קצת התחלותיהם כפי מה שהם בבאור...ולא תחשב שה'סודות' העצומות ההם ידועות עד תכליתם ואחריתם לאחד ממנו. לא כן אבל פעם יוצץ לנו האמת עד שנחשבנו יום; ואחר כן יעלימוהו הטבעים והמנהגים עד שנשוב בליל חשך קרוב למה שהיינו תחלה ונהיה כמי שיברק עליו הברק פעם אחר פעם - והוא בליל חזק החשך: והנה יש ממנו מי שיברק לו הברק פעם אחר פעם במעט הפרש ביניהם עד כאלו הוא באור תדיר לא יסור וישוב הלילה אצלו כיום; וזאת היא מדרגת גדל הנביאים אשר נאמר לו "ואתה פה עמד עמדי" ונאמר בו "כי קרן עור פניו וכו'". ויש מי שיהיה לו בין ברק לברק הפרש רב - והיא מדרגת רב הנביאים. ומהם מי שיברק לו פעם אחת בלילו כלו - והיא מדרגת מי שנאמר בהם "ויתנבאו ולא יספו". ומהם מי שיהיה בין בריקה לבריקה הפרשים רבים או מעטים: ויש מי שלא יגיע למדרגה שיאור חשכו בברק אבל בגשם טהור זך או כיוצא בו מן האבנים וזולתם אשר יאירו במחשכי הלילה. ואפילו האור ההוא הקטן אשר יזרח עלינו גם כן אינו תדיר אבל יציץ ויעלם כאלו הוא 'להט החרב המתהפכת'.
(7) Know that also in Natural Science there are topics which are not to be fully explained....Do not imagine that these most difficult problems can be thoroughly understood by any one of us. This is not the case. At times the truth shines so brilliantly that we perceive it as clear as day. Our nature and habit then draw a veil over our perception, and we return to a darkness almost as dense as before. We are like those who, though beholding frequent flashes of lightning, still find themselves in the thickest darkness of the night. On some the lightning flashes in rapid succession, and they seem to be in continuous light, and their night is as clear as the day. This was the degree of prophetic excellence attained by (Moses) the greatest of prophets, to whom God said, "But as for thee, stand thou here by Me" (Deut. 5:31), and of whom it is written "the skin of his face shone," etc. (Exod. 34:29). [Some perceive the prophetic flash at long intervals; this is the degree of most prophets.] By others only once during the whole night is a flash of lightning perceived. This is the case with those of whom we are informed, "They prophesied, and did not prophesy again" (Num. 11:25). There are some to whom the flashes of lightning appear with varying intervals; others are in the condition of men, whose darkness is illumined not by lightning, but by some kind of crystal or similar stone, or other substances that possess the property of shining during the night; and to them even this small amount of light is not continuous, but now it shines and now it vanishes, as if it were "the flame of the rotating sword."