(ז) או יאמר ואברהם זקן בא בימים ע"פ מאמר חז"ל זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן וכו' נמצא בכל יום ויום מוסיפים חכמה ודעת ומזה נמשך שבזקנותם מלאים חכמה ודעת וזה י"ל שמרמז הפסוק ואברהם זקן זה שקנה חכמה בא בימים היינו בריבוי ימים זכה לחכמה כנ"ל כ"ז שמזקינים וק"ל:
[...]
(יז) ותאמר רבקה שתה אדוני וגם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות ותער כדה אל השוקת ותשאב לשל גמליו י"ל בדרך רמז ונקדים מה שאמרתי ולהורות נתן בלבו: ותרגום ולאלפא אומנוון ע"י שהיה בדעתו ללמוד וללמד נתן השם בלבו להבין יותר וזהו ומתלמידי יותר מכולם והיוא כמעיין הנובע כל מה שדולין יותר ממנו המים מתגברין יותר וכמ"ש על פסוק יזל מים מדליו היינו מהדלי שדולין ממנו יזל מים ותוסף מים בבאר וזה שרמזה התורה ותאמר רבקה היינו השכל אומרת להצדיק הלומד ומלמד לאדם דעת שתה מן מים חיים וגם לגמליך היינו התלמידים שלך שהם גו"ח עם רבם שמוסיפים לו חכמה ג"כ אשאב עד אם כלו לשון תאוה כמו כלתה נפשי היינו אף שעתה עדיין אין להם תענוג מהתורה ולמודו עד אשר אשר יכסופו רתאוו מעצמם לשתות מים חיים ותמהר אותיות תורה מ"ם רמז על התורה שניתנה למ' יום ותער כדה היינו הכ"ד ספרי' כנזכר בתיקונים אל השוקת לשון השקה וע"י שדלו ממנה ונתרוקן ותרץ עוד אל הבאר ותשאב לכל גמליו היינו שנתוסף יותר בבאר מים חיים והשקות התלמידים שהם בחי' גמלים והמש"יב:
[...]
הנה אנכי נצב על עין המים וגו' (כד, יג). יש לפרש על דרך אורייתא וקודשא בריך הוא כולהו חד (זוהר ח"ג ע"ג א), וזהו אנכי נצב על עין המים על דרך כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שנעשה כמעיין המתגבר (אבות ו', א') ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים, היינו נשמות קדושות והוא על דרך פתח באכסניא של תורה (ברכות ס"ג ב) ואמרה גם גמליך אשקה, היינו אותן שגומלין חסד עמה אותה הוכחת לעבדך ליצחק, היינו שמזה נמשך צחוק ושמחה בעולם, כי עשית חסד עם אדוני היינו שנמשך חסד אל השכינה הנקרא אדנ"י, ויהי הוא טרם כלה וגו' והנה רבקה יוצאת על דרך העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים היינו דיבורים, הרבה בגימטריא רבי ואיזהו חכם הלומד מכל אדם ראשי תיבות אדם דיבור מעשה (אבות ד', א') וזהו הנה רבקה יוצאת והמשכיל יבין:
[...]
(יט) ואבוא היום אל העין אמר ר' אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בני' י"ל בדרך רמז דהנה ידוע שזה צריך כל בר ישראל להאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית והנה ידוע שתחלת בריאת העולם יש מאין היה ע"י התורה הקדושה כמ"ש בראשית פירוש עם התורה שנקראת ראשית ברא אלקים את השמים וכו' היינו בהתורה ברא הש"י הכל השמים וכל אשר עליה הארץ וכל אשר עליה וזה מרבה שני אתין שהכל נברא בהתורה וע"כ מוכרח הוא שהתחדשות שהקב"ה מחדש בכל יום מה שברא בששת ימי בראשית כל יום ביומו הוא ג"כ ע"י התור' והיינו ע"י התחדשות התורה בכל יום הקב"ה מחדש הבריאה של כל יום ויום והיינו דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ותלוי חידוש העולם ג"כ ע"י ישראל שהנהגותיהם ע"פ התורה הן ע"י שעושים מצות התורה הן בלימוד התורה והרבה מדרגות יש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוה עליהם וכפי ענין כוונת ותכונת לימודם התורה ועשייתם מצותיה כך היא ענין חידוש העולם שמעוררים בעשייתם הן מצות ולימוד ד"מ אם הם בהשתדלותם בתורה מדבקים עצמם למדת החסד אזי גורמים חידוש העולם באותיות ג"כ בחסד גדול ית"ש שמשפיע שפע וברכה על כל העולם במדת טובו וחסדו וכן כיוצא בזה ע"י חידוש תורתם יתחדש העולם כל יום ביומו והנה הש"י ב"ה הוא היודע האמת מה חידוש יתחדש כל יום ושולח במחשבת הצדיק לחדש חידושי התורה הצרי' לחידושי היום ההוא כי אין העתים שוות ואין יום זה דומה לחבירו והוא המחדש חידושי התורה על האמת אך לזכות לזה המדריגה צרי' התעצמות נפלא מאוד ומעט מן המעט יש שזוכים לזה המדריגה לבוא אל האמת חידושי התורה הצרי' בעת ורגע ההוא כ"א מי שהוא צדיק יסוד עולם שכל קיום העולם תלוי עליו אז הקב"ה מזכהו לבוא אל אמתת חידושי תורה הצרי' לחידושי העולם ברגע ההוא וזה י"ל שמרמז לנו עבד אברהם בצחות לשונו ואבוא היום אל העין היינו שזכיתי לבוא היום הזה ברגע ההוא אל העין היינו אותו התורה שהוא נביעו מקור מים חיים שהיה צריך בזה הרגע הש"י זיכני לבוא לאותו אמתת התורה כנ"ל וכשראה ר' אחא זה בדבריו של עבד אברהם איך שרימז בסיפורי דבריו שזכה ג"כ למדרגה גדולה אז אמר יפה שיחתן וכו' והבן היטיב:
(יא) יוקח נא מעט מים וכו': והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת והנה רבו בכאן הדיקדוקים א' תחת העץ דכתיב בה"א הידוע ע"כ לרמוז מה בא ב' קישית הבעה"ט ואקחה קחו היה ראוי לומר שהיה רוצה ליתן להם והם יקחו אבל ואקחה משמע שהוא יקח מהם ואינו מובן כלל ג' כי על כן עברתם וכו' צרי' להבין ענינו ד' ויאמרו כן תעשה היה ראוי לו' כן נעשה ה' כאשר דברת מיותר לגמרי והנה האוה"ח פירש בזה מים היינו התורה פשטיות פת לחם היינו התורה פנימיות מענין דקות רוחניות המלאכים וכו' עיי"ש שהארי' וגם אני אלך לדר' זה לפי מה שחנני ה' ברוב רחמיו וברו"ח ע"פ מה שקבלתי מאא"ז נ"ע זלל"הה על הענין פתח באכסניא של תורה שהאורח הבא הוא המביא תורה לבעה"ב ולפי האורח כך הוא ענין התורה נתגלה לבעה"ב ע"כ דבריו הקדושים והבן וזש"ה והשענו תחת העץ בה"א הידוע היינו בהתורה שהיא עץ חיים למחזיקי' בה כמ"ש האוה"ח שבשביל תורה באו המלאכים ע"ש והוא שאמר והשענו וכו' שהיה אומר להם תורה והוא מה שאיתא בזוה"ק באילנא הוי בדיק אורחים היינו ע"י התורה שהוא האילן והעץ היה יודע ענינם של האורחים ומה טיבם כי לפי האורח כך הוא התגלות התורה לבעה"ב כנ"ל וזהו ואקחה פת לחם שהוא יקח התורה הפנימית מן המלאכים כמ"ש באוה"ח וכנ"ל שהם היו מביאים תורה לאברהם לפי דקות רוחניותם כי על כן עברתם על עבדיכם כן מספר סוד והיינו שבשביל לקבל תורה פנימיות ג"כ עברתם על עבדיכם כי באברהם היה כלול כל התורה ע"ד בהבראם באברהם שבשבילו נברא כל העולם ואפי' עולם המלאכים כמ"ש בזוהר על ולאמר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אלא עמי בחיריק היינו עמי בשותפות מה אנא במילולא עבידנא שמיא וארעא אף אתה ג"כ במילולך עבדת שמיא וארעא חדתא עיי"ש נמצא ע"י דבורם של ישראל בוראים שמים חדשים ועולם המלאכים כולם תלוים על מאמרו של אדם ובפרט באברהם שהיה כלול בו כל התורה כי אברהם מספר רמ"ח שהוא נגד רמ"ח מצות עשה וממילא יש בכללן שס"ה מצות ל"ת כי כל הל"ת כלולים בולא יהיה לך וכל זה הוא כדי לבא למצות אנכי ה' אלקיך שהוא כולל כל מצות עשה והיה כלול באברהם כל התורה פשטיות ופנימיות וסוד וזהו כי על כן עברתם על עבדכם כן הוא מספר סוד שבשביל פנימיות התורה ג"כ באו המלאכים אל אברהם שהיה בו כלול כל התורה ויאמרו כן תעשה כאשר דברת היינו שתעשה ע' פנים לתורה כמנין כן כאשר דברת שאנו רוצים לשמוע תורה שהיא ע' אנפין שיש בכללם פשטיות וגם פנימיות והבן:
(א) וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמ"ר (במדבר ל״ב:כ״ח) [...]
(ב) וירמוז עוד על פי מה ששמעתי מדברי אדמו"ר קדוש עליון פום ממלל רברבן הרב הק' המפורסם מהריעי"ץ מ"כ בק"ק לובלין זצוק"ל, שהנה האיש הנלבב אשר אליו יאספו חרדים לדבר י"י לשמוע מפיו דברי תורה, כשמזמין לו הש"י שכליות בתורה, יוכל להיות שאין זה בזכותו, רק זכות האנשים הנאספים, כי הבורא משפיע לו הדבר תורה והשכליות הנצרכים לנשמות הנאספים, (כמו שהבורא מזמין לעשיר הון רב לפרנס כמה עניים, והוא אינו רק כגבאי צדקה בגזירת היוצר והבן), ולכן המשכיל לא יבוא לו התפארות מזה, כי זה אינו שלו רק שלהם, ואדרבא הוא מקבל מהם שפע רצון. וזה הדבר אפשר לרמוז בפסוק הלז שהודיענו הש"י בתורתו וידבר משה (במדבר ל ב), (הוא הדע"ת הנשפע לכל אחד מישראל כנודע מסוד מש"ה שפיר קאמרת (שבת ק"א ע"ב), וידב"ר הוא לשון הנהגה, מלשון דבר אחד לדור (סנהדרין ח' ע"א), גם דיבו"ר הוא לשון שפע, כי זולת זה לא יצדק בהש"י דיבור, וכן דיבור איש אל רעהו נקרא דיבור דמשפיע לו שכלו הטמון בקרבו, ונודע הדבר למשכילים. וזהו וידב"ר מש"ה, ר"ל נמשך וננהג ונשפע הדעת) אל ראשי המטות, (הם האנשים אשר אליהם יאספו החרדים לשמוע מילין חדתין דאורייתא. והנה הם נקראים מטו"ת שמטים אזנם לשמוע, ואותם האנשים אשר אליהם יתאספו נקראים ראש"י המטו"ת, והנה נשפע שפע הדע"ת אל ראשי המטות להבין תעלומות חכמה בתורה, הגם שאינם זכאים לכך בשכר עבודתם, אך הוא מאת הש"י אשר לא ימנע טוב להולכים בתמים להשביע נפשות השוקקות לשמוע מילין בצחותא. ולזה יאמר נשפע הדעת אל ראשי המטות אפילו שלא בזכותם, רק כדי) לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה י"י, (היינו בכדי שיאמרו לבני ישראל זה הדבר וכו', שהם חפצים לשמוע על ידי התורה איזה הנהגה טובה לעבודת הש"י, אזי מתלבש הדעת באיש פרטי להודיע להם באמצעות התורה דגליאת אנפהה ליודעים, איזה הדב"ר היינו הנהג"ה אשר צוה י"י לפי המקום והזמן והדור, והבן:
(יג) הַתַּלְמִידִים מוֹסִיפִין חָכְמַת הָרַב וּמַרְחִיבִין לִבּוֹ. אָמְרוּ חֲכָמִים הַרְבֵּה חָכְמָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְיוֹתֵר מֵחֲבֵרַי וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וּכְשֵׁם שֶׁעֵץ קָטָן מַדְלִיק אֶת הַגָּדוֹל כָּךְ תַּלְמִיד קָטָן מְחַדֵּד הָרַב עַד שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ בִּשְׁאֵלוֹתָיו חָכְמָה מְפֹאָרָה:
(13) Students increase their teacher's wisdom and broaden his horizons. Our Sages declared: "I learned much wisdom from my teachers and even more from my colleagues. However, from my students [I learned] most of all."
Just as a small branch is used to light a large bough, so a small student sharpens his teacher's [thinking processes], until, through his questions, he brings forth brilliant wisdom.