תחילת המלחמה
(א) וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדׇרְלָעֹ֙מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃ (ב) עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֙רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֙בֶר֙ מֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃ (ג) כׇּל־אֵ֙לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃ (ד) שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָבְד֖וּ אֶת־כְּדׇרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃ (ה) וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדׇרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃ (ו) וְאֶת־הַחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃ (ז) וַ֠יָּשֻׁ֠בוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כׇּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃ (ח) וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ (צביים) [צְבוֹיִ֔ם] וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃ (ט) אֵ֣ת כְּדׇרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַחֲמִשָּֽׁה׃ (י) וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃
חטיפת לוט
(יא) וַ֠יִּקְח֠וּ אֶת־כׇּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כׇּל־אׇכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃ (יב) וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃
“Blessed be Abram of God Most High,
Creator of heaven and earth.
(20) And blessed be God Most High,
Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.” (22) But Abram said to the king of Sodom, “I swear*swear Lit. “lift up my hand.” to יהוה, God Most High, Creator of heaven and earth: (23) I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ (24) For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the parties who went with me—Aner, Eshkol, and Mamre—let them take their share.”
מדוע חטפו את לוט?
(א) ויקחו את לוט בן אחי אברם. התאמצו לשבות את לוט מפני שהיה בן אחי אברם שידעו עשרו והיו מצפים שיפדהו אברם בהון רב:
(א) בן אחי אברם. כבר ידענו מי הוא לוט, ולא בא הכתוב כאן רק להודיענו שלא לקחו את לוט ורכושו מסבת היותו נכלל תוך שאר יושבי העיר ההיא רק לסבה פרטית שבו, כי רכוש כל שאר התושבים לקחו משנאתם אותם לסבת מרדם בהם ולהלחם עמהם. אבל את לוט לקחו לסבת היותו בן אחי אברם, ואברם להיותו חולק עליהם באמונת אלהות ופרסם ברבים אמונה הכוזבת אשר עמהם לכן שנאוהו כל האומות, כמו שאמר מלכי צדק, אשר מגן צריך בידך, ובפרט אמרפל מלך שנער, שהוא נמרוד לרבותינו, והוא אשר חרץ משפט מות על אברם להפילו בכבשן האש באור כשדים על ששיבר האלילים, ואין שנאה כשנאת הדת, לכן כאשר מצאו את לוט שבו אותו ואת רכושו למען הכעס את אברם. ויתכן שבכונה לא המיתו את לוט רק השאירוהו בחיים, פן ישתדל אברם לפדותו מהם, עי"ז יבוא גם הוא לידם וימצאו מקום להנקם גם בו, ובמכדרשב"י (פ"ו ב') כל ההוא קרבא בגיני' דאברהם הוה מאי טעמא בגין דהוה אברם אפיק בני עלמא מפולחנא נוכראה ואעיל לין בפולחנא דקב"ה:
(א) והוא יושב בסדם. ה״ז מיותר. ללמדנו שלא תאמר דלוט היה אז במערכי מלחמה ושבוהו לא כן אלא יושב אז בסדם ומ״מ לקחו אותו אע״ג שלא הלכו לסדום לבוז כמש״כ. מ״מ בשביל זה ביחוד הלכו לסדום ולקחו אותו. ומזה מבואר דכונתם היתה להרגיז את אברם:
אברהם נערך למלחמה
(יג) וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּעֲלֵ֥י בְרִית־אַבְרָֽם׃ (יד) וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃
“Blessed be Abram of God Most High,
Creator of heaven and earth.
(20) And blessed be God Most High,
Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.” (22) But Abram said to the king of Sodom, “I swear*swear Lit. “lift up my hand.” to יהוה, God Most High, Creator of heaven and earth: (23) I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ (24) For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the parties who went with me—Aner, Eshkol, and Mamre—let them take their share.”
(א) וירק. כְּתַרְגּוּמוֹ וְזָרִיז.
למה אברהם מרגיש צורך לפדות את לוט?
(א) ויגד לאברם העברי. לא שידע הפליט שהיה אברהם קרוב ללוט רק ידע שהיה מחזיק בדיעות עבר כמוהו:
(א) וישמע אברם. ספר איך התרגש לבו מאהבת הקרובים הגם שלוט התרחק מאתו ולא היה מתעורר אם היו לוקחים את רכושו, רק על מה שנשבה אחיו.
למה אברהם לא ניסה לעשות שלום?
(א) ויקחו וגו' בן אחי אברם וגו'. טעם שהוצרך לומר בן אחי אברם, גם טעם אומרו והוא יושב בסדום ללא צורך שכבר ידענו כי שם קנה מקומו, יכוין לומר שהמלכים ידעו כי לוט זה הוא בן אחי אברם ואף על פי כן לקחו אותו והוליכוהו בשביה, ונתן הכתוב הטעם שלא חששו לכבוד אברהם והוא היה נכבד ומעולה בעיני כל העולם כי להיותו יושב בסדום, והוא על דרך אומרם ז"ל מואב טהר בסיחון ע"כ, הרי שהגם שפטר ה' מואב מיד ישראל כיון שנמצאו בסיחון הותר להם. כמו כן לוט הגם היותו בן אחיו של איש שלומם אף על פי כן כיון שנמצא בסדום הותר להם. ובזה מצאנו נחת רוח לטעם אברהם אשר לא קרא לשלום לד' מלכים להשיב לוט ואם לא ישלימו אז יכם כאשר הכם, אלא הטעם הוא להיות שידוע היה להם לוט היותו בן אחי אברהם, ולזה רמז הכתוב באומרו וישמע וגו' כי נשבה אחיו פירוש שנשבה אחר שידוע שהיה אחיו של אברהם ובזה גילו כי אויבי אברהם הם ולזה רדף אחריהם ויכם: (ב) ואם תאמר הלא הדין הוא עם ד' מלכים שלקחוהו מתוך העיר המורדת בהם. ויש לומר שמה שאנו אומרים טהרו בסיחון הוא לאומה שאין לנו עמה לא שלום ולא מלחמה אבל אנשי שלום לא נדין לשבותם, וצא ולמד מה שעשו ישראל לקני שציוו עליו (שמואל א ט״ו:ו׳) סרו רדו מהעמלקי וגו' וכמו כן היה להם לצוות עליו לעבור מביניהם אם הם אנשי שלום עם אברהם:
אברהם פודה את לוט ואת השבויים
(טו) וַיֵּחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃ (טז) וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כׇּל־הָרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃
“Blessed be Abram of God Most High,
Creator of heaven and earth.
(20) And blessed be God Most High,
Who has delivered your foes into your hand.” And [Abram] gave him a tenth of everything. (21) Then the king of Sodom said to Abram, “Give me the persons, and take the possessions for yourself.” (22) But Abram said to the king of Sodom, “I swear*swear Lit. “lift up my hand.” to יהוה, God Most High, Creator of heaven and earth: (23) I will not take so much as a thread or a sandal strap of what is yours; you shall not say, ‘It is I who made Abram rich.’ (24) For me, nothing but what my servants have used up; as for the share of the parties who went with me—Aner, Eshkol, and Mamre—let them take their share.”
למדנו על אברהם, ששומע על חטיפתו של לוט ועוזב הכול כדי לשחרר אותו. הפרשנים הביאו טעמים שונים לחטיפת לוט, אך ראינו שאברהם יצא למחלמה לשחרר את לוט לא רק מפני שהיה בן משפחתו, אלא מפני שהיו בני דעה אחת ובני עם אחד. לאברהם לא היה אכפת מהרכוש שנבזז, אלא רק מהנפשות שנשבו.
עיינו בפירושו של החת"ם סופר על משמעות חטיפת אנשים - האם חטפו רק את הגוף של לוט, או גם את נפשו ודעותיו?
תורת משה בראשית פרק יד פסוק יב
ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו והוא יושב בסדום. בכל מקום פי' רש"י לא שייך קיחה באנשים אלא שלקח לבו, וכבר פירשתי במקום אחר כי אפי' יקח האיש על כרחו ממקום למקום מכל מקום איננו אלא טלטול גוש עפר, אבל דעתו ומחשבתו שהוא עיקור אישיותו לא לקח כי מחשבתו נשאר במקום שהי' מתחלתו אלא אם כן לקחו בדברים שיתן לבו ורצונו למקום ומדרגה שלקחו לשם, והנה לוט נסע מקדם מקדמונו של עולם ולא חפץ בחברת אברהם, אך חפץ בסדום ובחר לו ארץ הככר כמו שדרשו חז"ל, על כן כשנשבה ונתרחק משכונת אברהם ומסדום אמר בבחינת אחי אברם ויקחו את לוט בן אחי אברם כי רצונו וחפצו הי' להתרחק מאברהם על כן שייך בו ויקחו, אך בכל זאת, והוא יושב בסדום אעפ"י שנשבה גופו מכל מקום בכל מקום שהוא עודנו יושב בסדום כי שם מחשבתו ודעתו ולא נלקח משם... אף על פי שעל כרחינו אנו בגולה גופינו אבל לא מחשבותינו ובכל מקום שאנחנו יושבים אנו יושבים על האדמה הקדושה במחשבותינו.