בני ישראל נחלו תבוסה קטנה כנגד הכנעני מלך ערד - ללא פגיעות בנפש אך עם שבויים בודדים. ואף על פי כן ישראל יוצאים למלחמת חרמה כנגד הכנעני כדי להחזיר את השבויים.
בסיפור זה, אנחנו מתוודעים בין השורות לקושי הנפשי בחטיפת אנשים (ובייחוד נשים). מבלי לעיין בפרשנים ניתן לראות דרך הפסוקים על הקושי של חטיפת נשים, שלעיתים קשה מן המוות.
מקור החיוב של מצוות פדיון שבויים הוא כחלק ממצוות צדקה וגמילות חסדים בכלל, וכחלק מהחיוב לדאוג לאחים שלנו בפרט. מצוות פדיון קשורה בקשר הדוק גם למצוות פיקוח נפש - עניין שיהיה בעל משמעות בהמשך.
מצוות פדיון שבויים היא המצווה היחידה שמכונה "מצווה גדולה", על פי המקורות ננסה לראות מדוע מצוות פדיון שבויים גדולה כל כך? האם זה בגלל הערך הרב לחיי האדם - ששבי הוא הקשה ביותר? או שתכלית בריאת העולם היא האדם? האם זה בגלל ההקשר ההיסטורי של המצווה?
בדפים הקודמים עיינו במצוות פדיון שבויים ובמקרים בהם אמרו חז"ל שלא פודים את השבויים - אם השובים דורשים יותר מכדי דמיהם, ושלא להבריח את השבויים מבלי לפדותם.
בדף הבא נשאל האם הגבלות אלו רלוונטיות גם לימינו.