פתיחה
מה קורה כשאנחנו מגיעים למקום בחיינו שבו כל מאמצינו לא נושאים פרי, נדמה לנו שעשינו הכל וזה לא זז. סטודנטית שמנסה לשפר את הפסיכומטרי חמש פעמים ולא מצליחה להתקבל ללימודי רפואה שהיא חולמת עליהם. בעל עסק שמנסה להמריא עם העסק אבל חוזר שוב ושוב לאותה נקודה. כל אחד בחייו מכיר את החוויה: אני תקוע, עשיתי כל כך הרבה ואני לא יודע מה עוד אני יכול לעשות. יאוש מתגנב לליבי, אולי אאלץ לוותר?
נראה שאילו היינו ניגשים עם החוויה הזו להתייעצות עם ר' צדוק הכהן מלובלין, הוא היה נותן לנו נקודת מבט אחרת לגמרי על מצבנו. על כך בפסקה הבאה.
מחשבות חרוץ, אות ז
...וְהָעִקָּר הוּא הַחֵשֶׁק
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מגילה ו,ב): יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי אַל תַּאֲמֵן,
לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי אַל תַּאֲמֵן.
כִּי כָּל הַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַיְּגִיעָה,
שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְדָבָר זֶה
וְלֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד שֶׁיִּמְצָא.
וְגוּף הַהַשָּׂגָה נִקְרָא מְצִיאָה,
דְּבֶאֱמֶת "ה' יִתֵּן חָכְמָה" (מִשְׁלֵי ב, ו)
וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר בְּכוֹחוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ כְּלָל.
אֶלָּא דְּהוּא יָהֵב חָכְמְתָא רַק לְחַכִּימִין (דָּנִיֵּאל ב, כא)
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת חַכִּימִין מִקֹּדֶם?
אֲבָל זֶהוּ כָּל חָכְמַת הָאָדָם - מָה שֶׁחוֹשֵׁק לִשְׁקֹד וּלְיִגַּע לְהַשִּׂיג הַחָכְמָה,
וְהַחָכְמָה קוֹרְאָה בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת:
"אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי" (מִשְׁלֵי ח, יז),
וְאַף חַכְמֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם הַקַּדְמוֹנִים הִשִּׂיגוּ דָּבָר זֶה
שֶׁקָּרְאוּ לְחַכְמֵיהֶם "פִּילוֹסוֹפִים",
דְּפֵרוּשׁ הַמִּלָּה בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אוֹהֲבֵי חָכְמָה, לֹא חֲכָמִים,
דְּזֶה כָּל חָכְמָתָם - שֶׁהֵם אוֹהֲבֵי חָכְמָה
וּבִלְתִּי סָפֵק גָּנְבוּ דָּבָר זֶה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
ביאור
...וְהָעִקָּר הוּא הַחֵשֶׁק
ר' צדוק הכהן מלובלין קובע שהעיקר הוא הרצון שלנו לעשות, ולא כפי שאנחנו רגילים לחשוב שהעיקר הוא העשיה עצמה, ומביא גמרא מפורסמת בנושא היחס בין מאמץ לתוצאות:
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ (מְגִלָּה ו,ב) יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי אַל תַּאֲמֵן,
לֹא יָגַעְתִּי וּמָצָאתִי אַל תַּאֲמֵן.
לפי ההבנה הפשוטה בדברי הגמרא, ישנו יחס ישיר בין המאמץ והיגיעה לבין התוצאה: אין הישג אמיתי ללא יגיעה, ואין יגיעה שאין לה תוצאה, וכפי ההשקעה של האדם בדבר כך יהיו ההישגים שלו. זהו גם השימוש הרווח בביטוי "יגעת ומצאת": 'רק בעבודה קשה ניתן להגיע להישגים' 'אם לא הצלחת כנראה שלא התאמצת מספיק'.
אבל ר' צדוק מפרש את הקשר בין יגיעה ומציאה, בין מאמץ אנושי לתוצאות, בצורה אחרת, ואפילו הפוכה.
ולשם כך הוא מקדים עיקרון יסוד:
כִּי כָּל הַשָּׂגָה וּמַדְרֵגָה אֵינוֹ אֶלָּא עַל יְדֵי הַיְּגִיעָה
שֶׁהוּא עַל יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם לְדָבָר זֶה
וְלֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד שֶׁיִּמְצָא
לא ניתן להשיג דבר ללא יגיעה. אולם מהו הכוח המאפשר לנו להתייגע? מה מניע אותנו כשהזיעה ניגרת בחריש בשדה, כשאנחנו משקיעים זמן ומאמץ? בעומק היגיעה הפיזית נמצאת ההשתוקקות, העקשנות לשמור על המטרה החשובה לנו, מול כל קושי שיגיע. עיקר היגיעה על פי ר' צדוק נמצאת בעולם הפנימי, בעולם הרצון, המאבק להאחז במטרה במשך שנים, חירוף הנפש הוא יגיעה של ממש ולא הטרחה שבפעולות כשלעצמן.
זאת הנחת יסוד אחת, אך היא כרוכה בהנחה נוספת:
וְגוּף הַהַשָּׂגָה נִקְרָא מְצִיאָה
דְּבֶאֱמֶת ה' יִתֵּן חָכְמָה (מִשְׁלֵי ב, ו)
וְאִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהַשִּׂיג שׁוּם דָּבָר בְּכוֹחוֹ וְהִשְׁתַּדְּלוּתוֹ כְּלָל
הביטוי 'מצאתי' מתפרש אצלו במובן מציאה - הישג שהגיע בפתאומיות וללא מאמץ. כביכול נאמר כאן שאדם מתייגע הרבה בשדה כדי להצמיח יבול ומגלה להפתעתו מטמון זהב עצום. אמנם ללא החריש בשמש הקופחת, לא היתה יתד המחרשה נתקלת במטמון, והפועל לא היה זוכה בו. אבל המטמון עצמו הוא לא תוצר של עבודתו, הוא בעל ערך בלתי פרופורציונלי למאמציו. על פי משל זה אנחנו מתייגעים ואז מוצאים ללא קשר למאמצינו, יגעתי ואז לפתע מצאתי, והמשפט "לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן" פירושו: מְצִיאוֹת מזדמנות במפתיע רק לאדם שמשתוקק להשיג.
אֶלָּא דְּהוּא יָהֵב חָכְמְתָא רַק לְחַכִּימִין (דָּנִיֵּאל ב, כא) [=אלא שהוא נותן חכמה רק לחכמים]
וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת חַכִּימִין מִקֹּדֶם?
אֲבָל זֶהוּ כָּל חָכְמַת הָאָדָם מָה שֶׁחוֹשֵׁק לִשְׁקֹד וּלְיִגַּע לְהַשִּׂיג הַחָכְמָה
ה' נותן את החכמה במתנה, למי? רק למי שכבר חכם, אז איך אפשר להתחיל להיות חכם כדי לקבל חכמה מה'? החשק לשקוד, המאמץ להבין והרצון להגיע אל החכמה, הם החכמה האנושית, הם ההתחלה שלך. החכמה עצמה אינה מאמץ אינטלקטואלי של הגעה למסקנות, אלא תובנה או פתיחת לב שנופלות עליך מהשמים, לאחר שהקדשת את עצמך ללימוד בכל כוחך.
בניגוד לתפיסה המערבית הרציונלית, שהיא מדעית וליניארית, גישה שבה פעולות שאנחנו עושים מובילות בהכרח לתוצאות, כמו בפיזיקה של ניוטון, ר' צדוק מציע תפיסה אחרת לחלוטין. הפעולות הפיזיות שלנו לא מסוגלות לשנות את מצבנו, הן הכרחיות אבל לא מסוגלות ליצור עולם חדש כשלעצמן. בעולם שבו שולטת רק הפיזיקה של ניוטון, יש חוקיות מוחלטת, זוהי מערכת סגורה שלא יכול להיווצר בה דבר חדש באמת. בגישה רוחנית לעולם, התוצאות הן תמיד הפתעה, יש קפיצה לא מוסברת ממצב למצב בזכות נוכחות אלוקית שמביאה לכאן משהו חדש. התוצאות שאנחנו משיגים הן מתנה שמגיעה בהפתעה מלמעלה כתגמול בלתי פרופורציונלי לכך שהשתדלנו. אך כיוון שפעולותינו חסרות חשיבות, שהרי הן חלק מהמערכת הסגורה שבה אנחנו חיים, מהו הערך להשתדלות שלנו? מדוע אנחנו זוכים במתנות? התשובה היא שבתוכנו קיים מחולל השינוי האמיתי: החשק והרצון שלנו הם תרומתנו העיקרית לתהליך. התוצאות מגיעות בהפתעה כמו מציאה שמגיעה בהיסח הדעת. הפעולות שאנו עושים להשיג הבנה ומדרגה אישית של התפתחות, חשובות, אבל התוצאות בסופו של דבר מגיעות כמתנה מה'.
וְהַחָכְמָה קוֹרְאָה בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת
אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי (מִשְׁלֵי ח, יז)
קבלת החכמה היא מערכת יחסים של אהבה הדדית בין הלומד לחכמה, שמשיבה אהבה לאוהביה. נמצא שהחשק, אהבת החכמה ובקשתה, הם עיקר עניינו של האדם.
וּמְשַׁחֲרַי אלו שמתייגעים מרוב אהבה ומקדימים עם שחר ללמוד, יִמְצָאֻנְנִי - מוצאים את החכמה מתגלה אליהם. ר' צדוק רואה בפסוק זה את המקור לדרשה של 'יגעת ומצאת', עיקר החכמה היא אהבת החכמה.
וְאַף חַכְמֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם הַקַּדְמוֹנִים הִשִּׂיגוּ דָּבָר זֶה
שֶׁקָּרְאוּ לְחַכְמֵיהֶם פִּילוֹסוֹפִים
דְּפֵרוּשׁ הַמִּלָּה בִּלְשׁוֹן יְוָנִי אוֹהֲבֵי חָכְמָה לֹא חֲכָמִים
דְּזֶה כָּל חָכְמָתָם שֶׁהֵם אוֹהֲבֵי חָכְמָה
וּבִלְתִּי סָפֵק גָּנְבוּ דָּבָר זֶה מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
סיכום
והעיקר הוא החשק - אנחנו חשים אחריות לפתור בעיות, ולהשיג את המטרות שלנו. הלך רוח זה גורם לנו לעשות עוד ועוד פעולות ולהיות יצירתיים יותר בדרכי הפעולה. זו מידה טובה של חריצות שמכילה בלי משים הנחה שהכל בידינו, שלכל בעיה יש פתרון, עלינו למצוא פעולה מדויקת שתוביל לתוצאה הרצויה. כשאיננו מגיעים לתוצאה ממילא עולה תחושת אשמה שלא עשינו מספיק. הדבר מוביל לעיתים לחוסר סובלנות מול בעיות חיים ארוכות, כביכול היינו צריכים לפתור את זה מזמן עם עוד יצירתיות וחריצות.
ר' צדוק רואה קשר אחר בין פעולה ותוצאה, שניתן להדגים אותה דרך חוויה מוכרת בלימוד. אנחנו מתייגעים להבין סוגיה, עמלים, ומרגישים שהגענו למבוי סתום. אנחנו מרפים מהמאמץ השכלי אבל אנחנו עדיין חסרי מנוחה, הקושיה עומדת בעינה. אז הבנה חדשה נוחתת עלינו מלמעלה, התובנה החדשה לא נובעת מרצף לוגי של ניתוח ומסקנות אלא צורת מחשבה אחרת לחלוטין שמתגלה.
נמצא שההבנה שהתגלתה היא פרי של הרצון להבין ולא של המאמץ השכלי. התרומה העיקרית של הלומד לתוצאה הסופית היא בהשתוקקות שלו, שכן המאמץ האינטלקטואלי כשלעצמו לא יכול להוליד דבר חדש.
דבריו של ר' צדוק נוגעים להבנת התורה והחכמה, אבל נראה שמסקנתו נכונה לכל תחום בחיים, עיקר יגיעת האדם היא ההשתוקקות. לכן כל מה שאדם קשור אליו ומשתוקק אליו, אם יתייגע ויתאמץ במה שבידיו, יזכה - באופן לא צפוי - למה שנראה כלמעלה מגבולו, ובלבד שישתדל בכל כוחו מתוך תשוקה ורצון פנימי.
אדם שיודע זאת, מוכן ללכת עם קושי הרבה יותר זמן, הוא לא מרגיש אשמה על חוסר היכולת להשיג את התוצאה, כי הוא יודע שהתוצאה היא ברכת שמים. הברכה עשויה להימצא לאחר הרבה זמן, ואין דרך לדעת מה יקרה ומתי. עלי להתייגע על מה שחשוב לי עד שאשיג אותו, ולעולם לא להתייאש.
שאלות להתבוננות
טוב להתבונן ולראות שהעולם איננו ליניארי כמו שאנחנו מנסים לעשותו, שפעולה מובילה לתוצאה. נתבונן בחיים שלנו בעבר איפה הגיעו אלינו דברים שרצינו מאד בדרך שלא העלנו על דעתנו, לאחר מאמצים כושלים שלנו.
-
- העלה מקרה אחד שבו הגיעו אליך תוצאות בהפתעה, במציאה, לאחר טרחה מרובה באפיקים שלא הועילו.
- נסה להיזכר ביגיעה, בחשק להשיג שלא מצליח להתממש, בעוצמת הרצון שהיה לך.
- איפה בחייך היום יש לך חוויה של תקיעות, משהו שאתה מנסה להשיג שוב ושוב ולא מצליח למרות כל המאמצים?
- מה ישתנה בחוויה שלך אם תקבל את ר 'צדוק?
- מה ישתנה בפעולות שלך בהמשך לכך?
צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ
מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונה
נועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.
אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.
דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.
יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה, מחלה, פרידה מהחיים. 0523-610710