געגועים כתפילות

פתיחה

"מה שלומך? ברוך ה' הכל טוב" זו תשובה נפוצה גם כאשר כואב לנו מאד. לא תמיד נעים להראות שקשה לנו, ולבקש עזרה. יתכן שאנחנו לא רוצים לקלקל תדמית של מצליחים. אולי אנחנו מתאמצים להחזיק בתמונת מצב אופטימית עבור עצמנו, ואולי פשוט לא רוצים להטריח אחרים בבעיות שלנו. לעומת זאת, יש מצבים שבהם אנשים משנים גישה ומודים בחוסר האונים שלהם, לדוגמה: מחלה קשה חלילה או אסון, שבו אדם מראה את צערו לרבים ומבקש עזרה בגלוי מול כולם. בקטע הבא נלמד מר' פנחס מקוריץ על ההתרחשות הרוחנית הפועלת מאחורי הקלעים כשאדם נחשף בכאבו, ועל התפקיד של חברים בעזרה לחבר שנקלע לצרה.

ביאור

וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (שַׁבָּת דס"ז ע"א) צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים

על פסוק זה מובאים דברי ר' פנחס מקוריץ בשם הבעש"ט.

בְּשֵׁם הַבֵּעשְׁ"ט זלהה"ה: מַה שֶּׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם שֶׁאַחַר שְׂרֵפָה רחמנא ליצלן ווערט מען רייך, כָּךְ הוּא הָאֱמֶת, מען ווערט בֶּאֱמֶת רייך

ישנו פתגם עממי ביידיש על מי שביתו נשרף: 'נאך א'שריפה ווערט מען רייך'. ובתרגום: אחרי שריפה נעשים עשירים. הבעל שם טוב בזמנו התייחס לפתגם ואישר שזה אכן כך, אכן אחרי שריפה נעשים עשירים.

וְהוּא נר"ו [נטריה רחמנא ופרקיה, ובתרגום: ישמרהו ה' ויפדהו] אַסְבְּרַהּ קְצָת,

ר' פנחס מסביר קצת את דברי הבעש"ט על פי הגמרא:

דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא יוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים וְרַבִּים מְבַקְּשִׁין עָלָיו רַחֲמִים.

התורה מורה למצורע שנטמא להכריז על טומאתו. "וטמא טמא יקרא". היה אפשר לחשוב שמדובר על אזהרת אחרים מפני טומאתו כצורת נידוי פומבית והרחקתו מהציבור. אבל חז"ל הולכים בכיוון הפוך לחלוטין, הקריאה "טמא טמא" היא סוג של התקשרות עם הציבור, עליו להודיע לרבים על מצבו כדי שכולם יבקשו עליו רחמים.

והר"ז זלה"ה [והרב ז"ל זכרונו לברכה לחיי העולם הבא] הבעל שם טוב אָמַר שֶׁגַּעְגּוּעִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵם תְּפִלּוֹת,

לכך, ממשיך ר' פנחס ואומר, יש לצרף גם את דברי הבעש"ט הידועים שהגעגועים של ישראל הם תפילות. כעת הפתגם העממי מתבאר.

וְדֶרֶךְ הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּעְגּוּעִים וְרַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה עַל מִי שֶׁנִּשְׂרַף הוֹנוֹ ר"ל, וַחֲפֵצִים שֶׁיִּתְרוֹמֵם קַרְנוֹ וְכוּ':

געגועים הם כמיהה פנימית, כיסופים למצב מתוקן, צער על הריחוק מהטוב. הבעל שם טוב מלמד שהגעגועים של ישראל הם תפילות, אף על פי שאינם מפורשים ואינם נאמרים בפה ואולי אף אינם במודע - הם תפילה לכל דבר. כזו היא הרחמנות על אדם שביתו נשרף, החברים השומעים, כואבים את כאבו. בפנימיותם הם מתגעגעים לכך שיחזור לאיתנו, ושיתרומם קרנו. זוהי תפילה.

נמצא שהביטוי 'אחרי שריפה מתעשרים' טומן בחובו את העיקרון הרוחני מהגמרא לגבי מצורע. הרחמנות שיש לאנשים על אדם שביתו נשרף אכן פועלת. געגועים ורחמנות הם תפילה נסתרת, וכיוון שרבים מבקשים עליו רחמים תפילתם נשמעת.

סיכום

געגועים ורחמנות הם כיסופים לטוב, ועל אף שאין בהם עמידה מודעת לתפילה או טקסט מפורש הם משפיעים. במילים אחרות הרצון עצמו הוא תפילה, ותפילה פירושה רצון. הבנה זו מוליכה אותנו להתייחסות אחרת לתפילה. לדוגמא כאשר אנחנו מקבלים בקשה לקריאת תהילים לרפואת חולה, יתכן ש'הקווטש' שעובר בנו כשאנו חשים בצערו הוא עיקר העניין.

הסיטואציה בה אדם נחשף בצערו כלפי הציבור, ממש כמו המצורע, איננה תהליך של התבזות אלא תהליך ריפוי חברתי רוחני. כולנו מרחמים עליך, כולנו דואגים לך, ולכך יש השפעה של ממש לרפואתך או להצלחתך, הרי אנחנו איתך, והגעגועים שלנו תפילה.

שאלות להתבוננות

1. היזכר בבקשות לתפילה או לקריאת פרק תהילים שקיבלת. באותו רגע, איך הרגשת? מה חשבת?
2. מה אפשר לקחת מהקטע לפעם הבאה שזה יקרה?
3. באיזה צער היית רוצה לשתף את חבריך ומשפחתך?

צוות המערכת הם בוגרי מכללת כוונה, הצוות מנגיש טקסטים מקוריים בנושאי התפתחות אישית בליוויו של יהונתן אליאב עורך ספרי הרב שטיינזלץ

מתי וכסלר - מייסד מכללת כוונה

נועם קדושים - מנחה תוכניות להנחיית קבוצות.

אסיה ליפמנוביץ - מכוונת אישית ומנחה חבורות.

דניאל לוי - מכוון זוגות להחזרת השמחה בבית.

יהונתן אליאב: הקשבה, יחד מול הקושי. שיבה, מחלה, פרידה מהחיים. 0523-610710

הצטרפו למתי וכסלר לפודקאסט פעולה מְכֻוֶּנֶת ולמכללת כוונה

טלגרם | יוטיוב | x.com | ספוטיפיי | לינקדאין | ווצאפ | פייסבוק | אתר